בסיעתא דשמיא


מאמרים

שו"ת צניעות / הרבנית י. זיידנר


שאלות ותשובות בענייני צניעות
לשליחת שאלה

שאלה:
מכיוון שאני מאוד אוהבת נשים שאכפת להן ממצוות הצניעות קראתי את ספרך בהערכה רבה. רציתי לשאול,את כמובן מודעת לחשיבות הסמינרים של בית יעקב ולשאיפתם האמיתית להתקדמותן הרוחנית של הבנות. אני לומדת בסמינר מצוין,שמתנגד לחולצה בחוץ משום צניעות שלא יתגלה מה שמתחת לה, ולגרביים שחורים. הרבה התווכחתי וחקרתי,תמיד קבלתי תשובות ובעיקר שלא כל דבר מסבירים. אני לא רוצה להתחצף. אני אשמח לתשובה עם  שמך ותארך שתראה אמינה ואוכל להראות בסמינר,אם אפשר לפני יום הדין.
כרגע משום כבוד הסמינר (ומטעמי האסטטי) אני בחולצה בחוץ.
בכבוד ובהערכה, תמר


תשובה:
בס"ד
שלום תמר יקרה,

אני מודה לך על שאלתך החשובה. אתחיל בנושא החולצה שבתוך החצאית, ולאחר מכן אעבור לנושא צבע הגרביים.

בטרם אבאר את נושא המכשול שיש בהכנסת החולצה לתוך החצאית, כדאי לציין שהמלבוש המקורי מאז ומעולם היה שמלה, ולא חצאית.

המילה "שמלה" מוזכרת במקורות היהודיים פעמים רבות [בראשית ט, כג "ויקח שם ויפת את השמלה", בראשית מד יג "ויקרעו שמלתם", בראשית מה כב "חלפות שמלות", שמות ג כב "ושאלה אשה משכנתה... וכלי זהב ושמלות", שמות יב לד "צרורות בשמלתם", שמות יב לה "וכלי זהב ושמלות", שמות יט, י "וכבסו שמלותם", שמות יט יד "ויכבסו שמלותם", שמות כב כו "הוא שמלתו לעורו", דברים ח, ד "שמלתך לא בלתה", דברים י, יח "לחם ושמלה", דברים כא, יג "והסירה את שמלת שביה מעליה", דברים כב, ג "וכן תעשה לשמלתו", דברים כב, ה "ולא ילבש גבר שמלת אשה", דברים כב, יז "ופרשו השמלה", שופטים ח, כה "ויפרשו את השמלה", שמואל א' כא, י "היא לוטה בשמלה", שמואל ב' יח כ "ויחלף שמלתו", ישעיהו ג, ו "שמלה לכה", ישעיהו ג, ז "אין לחם ואין שמלה", ישעיהו ד, א "ושמלתנו נלבש", ישעיהו ט, ד "ושמלה מגוללה בדמים", משלי ל, ד "מי צרר מים בשמלה", רות ג, ג "ורחצת וסכת ושמת שמלתך", משנה בבא מציעא ב, ה "אף השמלה הייתה בכלל כל אלו", תלמוד ירושלמי מסכת פיאה פרק ח' הלכה ז' "ושמת שמלותיך עליך", ירושלמי, כתובות פרק ד' הלכה ד' "ופרשו השמלה", ירושלמי בבא מציעא פרק ב' הלכה ה' "אף השמלה... השמלה מיוחדת", תלמוד בבלי כתובות דף מו עמ' א "ופרשו השמלה", גיטין מה עמ' א "וכן תעשה לשמלתו", בבא מציעא דף כב עמ' ב "וכן תעשה לשמלתו", בבא מציעא דף כז עמ' א' "אף השמלה" ועוד...]

ולעומת זאת, המילה "חצאית" אינה מוזכרת ואף לו פעם אחת במקורות היהודיים. וזאת מהסיבה הפשוטה שחצאית אינה המלבוש מקורי.

המושג "חצאית" מוגדר במילון כ-"פלג שמלה", היות וכשמה כן היא - מלבוש חצוי. חצאית מלשון חצי. החצאית הומצאה על ידי הגויים במאה החמש עשרה למניינם לשם פריצות.

בספר "תקנות והדרכות" שכתב הגאון הקדוש בעל 'השומר אמונים' זצ"ל זי"ע (פרק יב) כתב וזו לשונו: "הגם כי זה אשר נקרא אצלנו בשם צניעות היה עוד לפריצות גדול נחשב בימים קצת קודמים, כמו למשל בימי נעורי לא היה ניכר איזה אשה נושאת בתי שוקיים (גרביים), כי הבגדים היו ארוכים עד המנעלים, גם לא היו לנשים בגדים ארוכים בלי הפסק, כי זה גם היה נחשב לחוסר צניעות". ורואים מדבריו שאף על פי שהיה הבגד של הנשים ארוך באופן שכיסה את כל אורך השוק עד המנעלים, בכל זאת לא היה הפסק בבגד, כלומר, הבגד היה רצוף וכיחידה אחת ללא הפסק, וזהו שלבשו בזמנם שמלות ולא חצאיות וחולצות. כי גם זה נחשב לחוסר צניעות כדברי בעל ה'שומר אמונים' זצ"ל.

ומכיוון שבעוונותינו הרבים, לובשות רוב הבנות והנשים חצאיות וחולצות, ולא שמלות כבדורות המתוקנים, יש לשמור על כמה כללים כדי לשוות מראה צנוע אף על פי כן.

היות והחצאית, שהיא המלבוש התחתון, חייבת להיצמד למותניים, וזאת על מנת שלא תחליק ותיפול ארצה, ומוצמדת למתניים על ידי גומי או 'גסקה' צמודה ורוכסן, את החלק הזה יש להסתיר על ידי חולצה רחבה שנלבשת מעל החצאית, באופן שתכסה את כל הגסקה עד להתחלת הקפלים. ומכיוון שבתנועות מסוימות, כגון בהרמת ידיים או בהתכופפות, מתגלה החלק הצמוד של החצאית, החולצה צריכה להיות ארוכה יותר מקו התחלת הקפלים, באופן שהחלק הצמוד יהיה מכוסה בחולצה גם בהרמת ידיים או בהתכופפות.

מכשול זה כאמור לא מצוי בשמלות או בסרפנים, היות והם עשויים יחידה אחת. וכשהגזרה של השמלה צנועה, ללא חגורה כמובן, היא אינה נצמדת במתניים, כמו החצאיות שחייבות להיות צמודות במתניים, היות והשמלה תלויה על הכתפיים ואינה נשענת על המתניים.
מצינו בנבואת ישעיהו הנביא (ישעיהו ג, כד) אשר מפרט את פרטי הלבוש של הנשים שגרמו לחורבן בית המקדש הראשון, ושם נכתב: "ותחת חגורה נקפה" ופירש"י: "מקום שחגרה שם יהיה ניקף - נחתך בחבורות ורישומי מכות". היות והחגורה מצמידה את הבגדים למתניים וגורמת להבלטת אברים הראויים להצנעה, ובפרט בנערות שכבר מתפתחות, ומובא המכשול החמור בהבלטת "הוד יפיה" של האשה (יבמות יב.).וכאשר החולצה מוכנסת לתוך החצאית, גורמת להבלטת ולהיכר אברים שיש בהם מכשול גדול וזה מהווה פריצות נוראית. ראי בהרחבה בספר "תבורך מנשים" בפרק "בגדים צמודים" מאמר "הוד יפיה".

וכעת בס"ד אתייחס לנושא צבע הגרביים.

תמיד היה תמוה בעיניי שיש צורך להסביר דבר כ"כ פשוט. הלא כל בר דעת מבין שמלבוש בצבע הגוף מהווה פריצות שאין כדוגמתה, ונראה ממש כמראה גוף מגולה. כשהיתה בתי כבת 4 סיפרה לי הגננת שלה, שבתי העירה לה שאינה גורבת גרביים, והגננת מתחה את הגרב להרחיקה מן הרגל כדי להוכיח לבתי שיש לה גרב. ובתי אמרה "היא גורבת גרביים שנראות ממש כמו גוף". ואם כך מבינה ילדה כ"כ קטנה, תארי לך מה מבינות עיניי הגברים שרואות את השוקיים של הנערות ברחובות, הנראים ממש כשוקיים מגולות, ולאיזה מכשול הן גורמות רח"ל. ואף על פי שדבר זה פשוט הוא לכל ילדה קטנה, אביא כמה ציטוטים מדברי הפוסקים בעניין זה.

בעל ה'שומר אמונים' זי"ע כתב בצואתו: "לכן מבקש אני, שכל אשה לא תקל חס ושלום, שום קולא... וגם לא לילך בבגדים קצרים חס ושלום, ולא בגרבים צבעוניות, כל שכן שקופות, אפלו שחורות שקופות, אסור לילך בהן, אלא בעבות ואטומות ושחורות". וכן פסק להלכה בספרו "תקנות והדרכות" (פרק נ"ה) וזו לשונו: "תלך כל אשה בלבוש זאקן (גרביים) שחורים ועבים ואטומים שלא יהיה נראה הבשר אפילו כלשהו, ובעניין הצבע השחור עיין ש"ך (יו"ד סי' קע"ח ס"ק ג')".
ופסק הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד אב"ד דירושלים ובאו על החתום בד"צ כל קהילות האשכנזים וז"ל: "וחלילה ללבוש אנפלאות (גרביים) מנוקבות מעשה רשת אשר הרגל נראה מתוכן, או אנפלאות מגוון עור הגוף, כל אלה פגול הוא לנו אומה קדושה".
בקריאת קודש מגדולי הרבנים נכתב: "נחרדנו מאוד לשמוע אודות המכשלה הנוראה בלבישת גרביים שקופות או בצבע הרגל אשר נתפשטה בקרב שלומי אמוני ישראל עד כי צדו צעדנו מללכת ברחובותינו והדבר גובל באיסורי תורה והחטאת הרבים". (ובאו על החתום הרבנים הגאונים שליט"א: נסים קרליץ, שמואל אויערבאך, חיים קנייבסקי, דוד טווערסקי, שמאי קהת גרוס הכהן).
ובקול קורא נוסף כתבו: "גרביים שקופות למחצה או בגוון הדומה לצבע הרגל אסורות בלבישה משום הרהור וחובה שיסתירו לגמרי את צבע בשר הרגל". (ובאו על החתום הרבנים הגאונים שליט"א: נסים קרליץ, שריאל רוזנברג, נפתלי נוסבוים, יודה טשנזר, חיים מאיר ואזנר, משה שאול קליין, יעקב מאיר שטרן, שלמה זלמן אולמן, עזריאל אויערבאך, יוסף ליברמן, אליהו א יעקבזון, שמעון בעדני, שלמה מחפוד, בן ציון מוצפי, משה מרדכי קארפ, חיים שמרלר ועוד).
וכתב הרה"ג ר' שמאי קהת גרוס הכהן בכתב ידו ע"ג פסק דין מהרה"ג ר' משה שאול קליין שליט"א, בעניין האיסור הנ"ל וזו לשונו: "ועיין ש"ך יו"ד סי' ג' דצבע שחור הוא דרך צניעות והכנעה ע"ש".
מייסדת 'בית יעקב', מרת שרה שנירר ע"ה כתבה בצוואתה המפורסמת תחת הכותרת "רצוני האחרון" וז"ל: "ובכן אליכן אקרא מורות בית יעקב, כל אשר הנהגתי קדוש יהיה לכן... לא ללבוש חולצות שקופות, גרביים בצבע העור וכיוצא בזה" (אם בישראל – ספר הזכרון ר"י - רי"א).

וכתב הגאון הרב אשר זליג מרגליות זצ"ל (דעת הקדושה להרמב"ן סימן ו' עמוד קכ"ז) וזו לשונו: "גם מה שבזמן האחרון שפשתה המספחת של הגרביים של כזבי המרשעת שמראיהן כעין מראה בשר, וישנן קלי דעת מחבלים כרם ד' ששואלים מה היא העבירה הזאת לכם כיון שסוף כל סוף עכ"פ הרגל מכוסה. ואף אתה הקהה את שיניהם ועיני האנשים ההם תנקר ואמור להם כי הוא אביזרייהו דגילוי עריות, שידוע הוא כי יצרא דג"ע וגונדא דיליה השוכנים בפאריז ושם ממצאים כל מודה ואופנה חדשה ומצודתם פרוסה ע"י עלי נדף שלהם על כל העולם כולו. וידוע כי כל מודה ואופנה חדשה היא נבראת לעורר תאווה ולגרות אנפשייהו קברות התאווה וג"ע. ומפורש (ביומא ד"ט) דהפריצות והמור ואפרסמון שמגרה את היצה"ר על בחורי ישראל נקרא גילוי עריות. וז"ל (רש"י ויחי) ודם ענבים סותה צבעה דומה ליין הנקרא סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה" עכ"ל. וז"ל (מוהרש"א ברכות דף כ' בשם הערוך) דר"א בר אהבה קרעיה לכרבלתא שאין דרך בנות ישראל להתכסות בה שהיא פריצות ומביא לדבר ערווה עכ"ל. וכן אלו הגרביים הטרפיים שאין לך פריצות גדולה מזו שאפילו מבחוץ נראין כמין בשר מבשרה ופשוט שהוא בכלל בגדי פרוצות שעוברת עליהן על לאו ובחוקותיהם לא תלכו כמש"ל. ופשיטא דאסור לבת ישראל לילך חס ושלום באלו הגרביים הטרפיים של כזבי המרשעת, וכל בתי החרושת מזה ותגריהן ותגרי תגריהן וכל המקילין בזה לאנשי ביתו עתידים ליתן את הדין שמכשילים רבים בהם ונקה לא ינקו מדינה של גיהנום".

ויש לציין, שאף על פי שמן ההכרח שהגרביים תהיינה אטומות לחלוטין ובצבע שאינו דומה לגוון עור כלל, והמהודר ביותר הוא הצבע השחור, הגרב אינה מהווה תחליף לכיסוי השוק, שיש להצניע מעיקר הדין, היות והלכה היא ש"שוק באשה ערוה", מכיוון שלא ניתן להצניע ערוה בבגד צמוד הואיל ורואים את צורת השוק. והשוק הוא חלק הרגל שבין הברך לקרסול, וכל אורך שוק האשה הוי ערוה, כמבואר וכדמוכח באריכות בספרים "תבורך מנשים", "בגדי תפארתך", "הצניעות והישועה", "באתי לגני", ועוד.

בברכת שנה טובה,
יעל זיידנר
מחה"ס "תבורך מנשים"

  כתר מלכות - למען הקדושה והצניעות בהכוונת גדולי ישראל