בסיעתא דשמיא


מאמרים

שו"ת צניעות / הרבנית י. זיידנר


שאלות ותשובות בענייני צניעות
לשליחת שאלה

שאלה:
האם צריך להיות צנועה גם בבית?

תשובה:
מובא בנביא (מיכה ו, ח): "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב, וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אלקיך". הסמ"ק מנה את מצות הצניעות למצות עשה מהתורה. וזו לשונו: "להיות צנוע דכתיב וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ (דברים כג, טו), וכתיב: וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אלקיך, גם בכל דבר צריך להיות בצניעות ולא בפריצות" עכ"ל.

מכאן שחובת הצניעות - וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, חלה עלינו בכל עת ובכל מקום, בין בנשים בין באנשים, בין בבית וכל שכן מחוץ לבית, ואפילו בבית הכסא. אומרת הגמרא (ברכות סב.) "אין קורין (קוראים) צנוע, אלא למי שצנוע בבית הכסא". ומובא להלכה ברמב"ם (הלכות דעות י) "ואפילו בשעה שייכנס לבית הכיסא, יהא צנוע". וכן נפסק להלכה בשלחן ערוך (אורח חיים חלק א' הלכות בית הכסא) "יהא צנוע בבית־הֶכְסֵא, לא יגלה את גופו עד שישב... לא יגלה עצמו כי אם מלאחריו טפח ולא יותר, משום צניעות".

בדיני לבישת בגדים בשלחן ערוך (אורח חיים סימן ב סעיף א) נפסק להלכה בזו הלשון: "לא ילבש חֲלוּקוֹ מְיֻשָּׁב (טור) אלא ייקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה. אל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני, כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו". וכתב המשנה ברורה (שם סימן קטן א): "על כן הנאפלאות (גרביים) יראה ללבשם או לפשטם גם כן תחת הסדין שלא לגלות רגליו".

בגמרא מובא (יומא מז.) תנו רבנן, שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולם שמשו בכהונה גדולה. שאלוה חכמים במה זכתה לזה. ענתה: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. ובירושלמי שם מובא שקורות ביתה לא ראו אמרי חלוקה. קראו עליה את הפסוק: כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. ובמהרש"א מבואר: למה שאלו חז"ל דוקא אותה ולא את בעלה? משום שיראת שמים וצניעות ומידות טובות של האם גורמים לבניה שיהיו צדיקים וחכמים, יותר ממה שגורמת צדקת האב. ואין הכוונה כפשוטו שהחשש של קמחית היה שמא יראוה קורות ביתה, אלא להראות שאפילו כאשר אין איש בבית, היתה צנועה גם בתוך ביתה, משום שמְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (ישעיהו ו, ג), ויש להיות בצניעות גם בבית משום שהקב"ה נמצא בכל מקום.

ועוד כתוב (תהלים, קכח, ג): "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ. בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ". פירוש: אשה שהיא צנועה בירכתי ביתה מתברכת בבנים מרובים וטובים.

וכן בזוהר הקדוש (נשא קכה עמוד ב) כתוב שהאשה הצנועה בירכתי ביתה זוכה להתברך בכל הברכות: בפוריות, בילדים טובים וחשובים, בבעל תלמיד חכם, בעשירות, בבריאות ובשלום בית. אך האשה שאינה נזהרת בצניעות, ואפילו בביתה, מתקללת. וזו לשון הזוה"ק (עם פירוש "מתוק מדבש"):

רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח (תְּהִלִּים קכח ג) לפרש מה שכתוב אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָה בירכתי ביתך... דהיינו שהאשה הצנועה תהיה פוריה כגפן בירכתי ביתך. ושואל מַהוּ פּוֹרִיָה מה פירוש פוריה, ומשיב כַּמָּה דְּאָת אָמַר (דְּבָרִים כט) כמו שנאמר פן יש בכם שורש פּוֹרֶה רֹאשׁ כך פּוֹרִיָה פירושה פּוֹרַחַת דְּאַפִּיקַת עֲנָפִים לְכָל סִטְרָא שהגפן מוציאה ענפים לכל צד, וכן אשה כשרה תזכה להוליד בנים הגונים מכל צד מששת הקצוות, ולבנות הגונות ממלכות. ושואל וְאָן ואיפה יהיה מקומה, ואמר בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ שתהיה צנועה בביתה, וְלָאו לְבַר בְּשׁוּקָא ולא תהיה יצאנית בשוק... אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה תּוּנְבָא טרוף הדעת, לֵיתֵי עַל הַהוּא בָּר נָשׁ יבא על אותו האדם דְּשָׁבַק לְאִנְתְּתֵיהּ דְּתִתְחֲזֵי מִשַּׂעֲרָה דְּרִישָׁה לְבַר שמניח לאשתו שיתראה משערות ראשה לחוץ, וְדָא הוּא חַד מְאִינּוּן צְנִיעוּתָא דְּבֵיתָא, וזה הוא אחד מדרכי הצניעות שצריכה האשה להתנהג בתוך ביתה וְאִתְּתָא דַּאֲפִיקַת מִשַׂעֲרָא דְּרֵישָׁה לְבַר לְאִתְתַּקְנָא בֵּיהּ ואשה המוציאה משערות ראשה לחוץ להתיפות ולהתקשט בהם גָּרִים מִסְכְּנוּתָא לְבֵיתָא גורמת בזה עניות בבית, וְגָרִים לִבְנָהָא דְּלָא יִתְחַשְּׁבוּן בְּדָרָא וגורמת שבניה לא יהיו חשובים בדור וְגָרִים מִלָּה אֳחָרָא דְּשַׁרְיָא בְּבֵיתָא וגורמת שדבר אחר, היינו רוח הטומאה תשרה בבית (ויש מפרשים צרעת), מַאן גָּרִים דָּא מי גרם לכל זה, ואומר הַהוּא שַׂעֲרָא דְּאִתְחֲזֵי מֵרֵישֵׁהּ לְבַר, אותו השער שמתגלה מראשה לחוץ, וּמָה בְּבֵיתָא הָאִי ומה בבית הוא חמור כל כך כָּל שֶׁכֵּן בְּשׁוּקָא כל שכן ברחוב, לפי שהיא מחטיאה לבני אדם, כי שער באשה ערוה, וְכָּל שֶׁכֵּן חֲצִיפוּתָא אֳחָרָא וכל שכן חציפות ופריצות אחרת אם יתראה ממנה, כגון ללכת בשוֹק מגולה או ברגל מגולה, או להגביה קולה בניגון ושאר דברי ערוה שבאשה, ודאי שתענש עליהם, וּבְגִין כָּךְ ולכן כתוב אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, שלא תצא מביתה לחוץ". עכ"ל (עע"ש).

וכתב בעל ה'חפץ חיים' זי"ע (גדר עולם) וזו לשונו: "ובעל ואשתו שאינה צנועה בתוך ביתה, יענשו שניהם, על כל הברכות שבירך הבעל כנגד אשתו. שבמקום כתרים למלך נעשו מהברכות האלה מזיקים. והם ירדו לגהינום ויקבלו יסורים קשים. וכדאיתא במסכת גהינום שיש נשים שתולין שם בדדיהן, והוא מידה במידה וכן בשערות ובכל אבר שהאדם חוטא בו הוא נתלה". משום שברכה כנגד ערוה הינה ברכה לבטלה ועוברים בכך על "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אלקיך לַשָּׁוְא".

בספר "כתר הצניעות" לבעל ה"מתוק מדבש" (פירוש על הזוהר הקדוש), מובאים שני סיפורים דומים: מספרים שפעם בא יהודי אחד אל הסטייפלער זצוק"ל בעל "קהלות יעקב" ורצה להספיד את אשתו, ושאלו אם הוא יכול להגיד עליה שהיתה "אשה צנועה", כי הרי ידוע שצריך להיזהר לא להגיד על נפטר דבר שלא היה בו, כדי שלא ידרשו זאת ממנו למעלה. ענה לו הצדיק הסטייפלער: "אם אף פעם לא ירדה ממטתה בלי גרבים היא יכולה להיקרא אשה צנועה".
וכן מספרים גם על האדמו"ר מ"תולדות אהרון" בעל ה"דברי אמונה" זיע"א, שבאו לשאלו אם לכתוב את המילה "הצנועה" על מצבת אשה אחת שהיתה אשה צנועה ביותר. אמר: "אם אף פעם לא ירדה ממטתה בלי גרבים, אפשר לכתוב עליה אשה צנועה". עכ"ל.
 
הנה מכל המובא לעיל למדנו שמחובתנו להתנהג ולהתלבש בצניעות גם בתוך הבית פנימה.
ויש לציין שבתוך הבית מותר ואף מצוה לנשים, כאשר אין אורחים בבית, להתנאות ולהתקשט לכבוד בעליהן בבגדים מקושטים, בגדי צבעונין, מטפחות יפות, איפור, בושם ותכשיטים.
שכן כך אמרו חז"ל (תנחומא וישלח פ''ה): "לא ניתנו תכשיטים לאשה אלא שתהא מתקשטת בהם לתוך ביתה". וכן אמרו (מעם לועז וישלח): "לא תתקשט אשה אלא אם כן היא מצויה בתוך ביתה, ולא כשהיא הולכת למקום אחר". וכן כתב החפץ חיים זיע"א (גדר עולם פ''ד): ''ואל יטעה אותה היצר שתנצל מן הדין מפני שהיתה צריכה להתקשט עצמה לעיני בעלה שלא תתגנה עליו, כי באמת זוהי טעות, דזהו שייך רק בביתה לבד, ולא בשוק".
 
חודש טוב ומבורך!
 

  כתר מלכות - למען הקדושה והצניעות בהכוונת גדולי ישראל