בסיעתא דשמיא


מאמרים

בעניין הבובו / הרב יניב עסיס שליט"א
הדברים הכתובים להלן מתייחסים לדברים שנכתבו בשו"ת הרבנית י. זיידנר תליט"א בנוגע לבובו, ולאחר מכן בשו"ת נוסף בעניין זה ולתשובתו של הגר"י רצאבי שליט"א
מומלץ לעיין שם טרם קריאת הדברים.



בענין הבובו


ראיתי לחזק את ביאור האיסור של האביזר הנקרא בובו על פי העולה מדברי הנביא ישעיה ג' והמפרשים שם.


הנה בהמשך לדברי הגר"י רצאבי שליט"א שביאר ראיתי לחזק העניין מנידון דעוברת על דת יהודית המובא באבה"ע קט"ו דשם פסק הטור והמחבר כשלושת פירושי הראשונים הן לשון הרמב"ם דביאר דטווה בשוק היינו ורד כנגד פדחתה, הן כדברי רש"י דהיינו טווה וחוט יורד כנגד פניה של מטה, והן כפירוש התוס' דביארו דהיינו טווה וזהרורית הבד האדום נופל על לחיה, וזאת בנוסף לביאור נוסף בגמרא לדבר המשנה דעוברת על דת יהודית היינו טווה בשוק דנתבאר שם דהיינו מראה זרועותיה לבני אדם, וכל הפירושים נפסקו הלכה למעשה לדין החמור דמפסידה כתובתה והיינו מטעם כי אין המפרשים חלוקים בדין אלא בביאור המילות, והדעת נותנת שכל אימת שמעיד לנו מאן דהוא וכ"ש אחד המפרשים כי עניין זה חשיב פריצות ויש בו בכדי גירוי יצרים, איך נבוא אנו ונחלוק על האומר זאת עד כמה שהוא מעיד לנו כי עכ"פ עבורו יש בכך מכשול (וקיי"ל דלא בשופטני עסקינן) והדברים פשוטים.  


והא דלא הוזכר האיסור במפורש אינו קשה שכן דברי חוסר צניעות רבים לא הוזכרו בפוסקים ואין הדברים המובאים באה"ע קט"ו אלא כבניין אב להבנת יסוד דין דת יהודית.


וראיה נוספת מגוף דברי הנביא שם בישעיהו המוכיח קשות על כל ענייני הקישוט שם באריכות בעוד שלרוב ככל הקישוטים המצויינים אין שום זכר במקורות לכך שהם אסורים, ואם כן כיצד עונשים אם אין מזהירים?! וע"כ היינו כי העיקר זהה בכולם וכל שאשה עושה פעולת התייפות ברה"ר בקום עשה כבר יש בדבר בכדי טעם לפגם.


(ואגב אורחא אביא טענה נוספת לחזק הדברים במובא מפי החזון איש (במעשה אי"ש ובמשמרת חיים מאת הרב יצחק חיים טוויל) גבי גילוי השוק (היינו החלק התחתון של הרגל בין הברך לקרסול) על פי הה"א שהמשנ"ב מתיר גילוי חלק זה ברה"ר (ה"א זו כאמור נדחתה בקונטרס "בגדי תפארתך" ובעוד מקורות זולת הטענה כי רוב ככל הראשונים והאחרונים כתבו להדיא להיפך) דגם לשיטת המשנ"ב כל ההיתר הינו רק היכא שגם הגברים הולכים בגילוי החלק הנ"ל אבל היכא דהגברים הולכים בגילוי חלק הנ"ל מכוסה ואילו הנשים הולכים מגולה, הרי יש בזה גילוי כי הליכת הנשים אינה נעשית כך מטעמי נוחות אלא מטעמי פריצות ואסור לכ"ע, ויש בזה יסוד גדול לאופן הדיון בענייני צניעות דכל שמצינו שהדבר לא נעשה בקרב הגברים (אשר להם אין יצר התקשטות) ונעשה בקרב הנשים ש"מ אין הדבר נעשה למטרת נוחות וכדו' אלא עבור משיכת עיני הציבור ואסור, ואכן כך היה בדורות מתוקנים כי הנשים ברה"ר היו לבושות באופן שהחילוק העיקרי בינם לבין הגברים היה בתוספת צניעות הן באורך הבגד הן ברוחבו וכדו'... וממילא ניחזי אנן גבי אותו בובו שלא מצינו מי מהגברים שיבוא ויניח אביזר כעין זה להדגשת איזור זה או אחר בין איברי גופו וראשו ושערותיו וע"כ אין הדבר נעשה אלא לשם תוספת יופי כהנ"ל.


ונוסיף על כך דברי המאירי (כתובות עב) גבי דת יהודית וז"ל ודת יהודית הוא נאמר על מנהגים הנהוגים באומה מצד צניעות להיות בנות ישראל יתירות במדת צניעות על כל שאר נשים עכ"ל ואחר וכעין זה מובא גם סנהדרין לט: וכמשפטי הגוים לא עשיתם (יחזקאל ה, ז) היינו דעמ"י לא עשו כחוקי הגויים הטובים אלא המקולקלים וציין זאת המאמר מרדכי לעניין הנהגות הצניעות, וכן מובא בשם הרב שך זצ"ל דישנה תביעה חלילה באם אצל הערבים הולכים בצניעות יותר מאצל היהודים (על אף דידוע דכולם שם נואפים ופגומים בכל מידה רעה) וממילא אחר ולא מצינו אביזר של הנקרא "בובו" שמצוי בקרב האומות המוחזקות בצניעות, הרי לנו עוד טעם לפגם בדבר. (ונוסיף על זה דברי החכם מכל אדם בשיר השירים אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן, וביאר הספורנו דהיכא דנמצא ספק בהלכה אזלינן בתר הנהוג בדורות הקודמים וכעין זה מובא בשאר מפרשים, ואחר ולאמצינו בדורות קודמים מי שינהג כהנ"ל ובקרב הישוב הישן בירושלים איפה שעוד נשארו דמדומי שמרנות בהנהגות הצניעות כגון בקהילת שומרי אמונים וכדו' לא מצינו שילכו כהנ"ל וש"מ דפסול הדבר)


ונחזור לענייננו בדבר ביאור המפרשים על הגבהת המטפחת כמובא בישעיה, שכעין זה מצינו גבי סוגיא דפאה נכרית, דביאר הבאר שבע (שו"ת סי"ח) שהיתה ניתנת תחת השבכה ונעשה משער ולא מצמר ופשתן וזאת מחשש שמא תעתק מעט המטפחת ואזי יראה שאין אלו שערותיה שלה, אבל עיקר הפאה נכרית נעשה למטרת עיבוי המפטחת וגם זאת לא הותר (ליציאה בחצר בשבת) אלא על מנת שהאשה לא תתגנה על בעלה (וכעין זה ביאר הגר"א בפירוש המשניות דהפאה נכרית היתה ניתנת תחת הרדיד והיינו מהטעם הנ"ל של תוספת נפח לרדיד) והיינו באשה מחוסרת שער דיש חשש זה, וכ"ש בנד"ד שהבובו לא נעשה להסרת מום אלא למטרת תוספת יופי הרי הדבר הוא ק"ו בן בנו של ק"ו.

וחיזוק נוסף ניתן להביא מביאור הרמב"ם (אישות כ"ד י"ב) בדין עוברת על דת יהודית וז"ל טווה בשוק וורד

וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או על לחיה כדרך שעושות הגויות הפרוצות ע"כ. ויש לדייק מדכתב "ורד וכיוצא בו" והיינו דאין כאן גזירת הכתוב על ורד דווקא ושיהיה הפרח ממשפחת הורדיים אלא כל עניין של קישוט המבליט את הפנים הוי בכלל עוברת על דת יהודית, וה"ה עניין בובו זה דהוא מבליט ומדגיש הפנים למשוך עיני הגברים לתת עיניהם באשה (ואגב נציין דעניין זה של ורד כנגד פדחתה מצוי היום לרוב במטפחות מעוטרות פרחים וקישוטים למינהם וזהו בכלל עוברת על דת יהודית ופשוט)


והעולה לדינא ומכל אלו הדברים נראה בבירור לאסור את אביזר הבובו להלכה ולמעשה, ובכלל האיסור גם קשירת מטפחות ארוכות אשר ריבוי הבד שבהם גורם לתופעה כעין הבובו בנפח גדול מעל השער (מצוי בעיקר בקרב המזרחי ובעלות התשובה) וכל שכן מטפחות בתוספת קישוטים פרחים ואביזרים שונים דזהו בכלל "ורד כנגד פדחתה" המצויין כאיסור דת יהודית בגמרא ונפסק להלכה באבן העזר קט"ו הלכה ד' (אם כי לדין הפסק כתובה ולהוציא משום דת יהודית בימינו אין הדין פשוט מחמת חסרון התראה שכן אין האשה מבינה באמת את חומרת האיסור ובקל תוכל למצוא "רבנים" לרוב אשר יתירו את הדבר בכלל שאר היתרים כגון פאות מרהיבות ארוכות וקצרות, בגדי לייקרה וטריקו חצאיות קצרות גרביים צבע רגל, שחיה בים בנוכחות מציל גבר וכל כה"ג רח"ל)


ועל אף דמצינו ברחוב תופעות מבהילות לאלף אלפי אלפים מתופעת הבובו, אין הדברים נמדדים על פי הרחוב (וכ"ש לא בימינו) וכל המתחזקת בדברים אלו ומוסיפה בקודש הרי זו נוטלת שכר כנגד כולם ושכרה רב מאוד.


החותם בברכת התורה – יניב עסיס






  כתר מלכות - למען הקדושה והצניעות בהכוונת גדולי ישראל