בסיעתא דשמיא


מאמרים

​בגדי צבעונין

בחז”ל מוצאים בכמה וכמה מקומות שלבוש בגדים צבעוניים זהו דבר המביא לידי הרהור ותקלה ובפרט הצבע האדום שהוא הגרוע מכל, ויש גם מלאך מיוחד מן השמים שתפקידו להפיל לעבירה גברים על ידי הבגדים הצבעוניים של הנשים.
 
כרבלתא
בגמרא (מסכת ברכות כ.) מסופר שדורות ראשונים מסרו נפשם על קידוש השם, ומה הייתה מסירות נפשם? הגמרא מביאה כדוגמא את רבי אדא בר אהבה שראה כותית בשוק שלבשה כרבלתא. מכיוון שחשב שהיא בת ישראל, קם וקרע את הבגד ממנה. מפרש רש”י שכרבלתא הוא מלבוש חשוב. וכתב הערוך (בערך כרבל) וזה לשונו: “הך איתתא דלבשה כרבלתא בשוקא [האשה הזאת שלבשה כרבלתא בשוק], פירוש בגד אדום כגון כרבלתא [כרבולת] דתרנגול, שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו, שהוא פריצות ומביא לידי עבירה”.


בדם ענבים סותה
הפסוק בפרשת ויחי (בראשית מט, יא) מביא את ברכתו של יעקב אבינו לבנו יהודה וכך הוא אומר לו: “אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה”. רש”י מבאר את המילים: “ובדם ענבים סותה” כך: “סותה לשון מין בגד... שצבעו דומה ליין, וצבעונין הוא לשון סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה”. רואים במפורש בדברי רש”י שבגדי הצבעונין גורמים למשיכת עין ומביאים את הזכר לראיות אסורות. וכתב הרמב”ם (ה’ תשובה פ”ד ה”ד) שראיית העיניים עוון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות.

עזאזל
המדרש בילקוט שמעוני (בראשית ו-מד) מספר כך: שאלו תלמידיו את רבי יוסף: מה עזאל? אמר להם: כיוון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה היה הקב”ה מתעצב. עמדו שני מלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו, תן לנו רשות ונָדוּר עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך. אמר להם: רדו ותדורו עמהן. מיד קלקלו...
ממשיך המדרש ומספר על תפקיד מעניין שנפל בחלקו של עזאל וכך הוא כותב: ועזאל היה על מיני צבעונין ועל מיני תכשיטין של נשים שמפתים את בני אדם להרהור עבירה... עזאל לא חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה בבגדי צבעונין של נשים ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכפורים... וקרבן אחד לעזאזל שיסבול עוונותיהם של ישראל והוא עזאזל שבתורה.
ממדרש זה אנו למדים שלא זו בלבד שהבגד הצבעוני מצד עצמו מושך עין ולב ומרבה חטאים ומכשולות בעולם, אלא עוד יש איזשהו כח עליון אשר יש לו תפקיד להשתמש בבגדים שלנו כדי להחטיא את הסובבים אותנו ובגלל זה משליכים ביום הכפורים שעיר לעזאזל כדי לכפר על העוונות שנגרמו בגללנו.

כמובן שמלבד צבעם של המטפחת והבגדים צריך הבגד להיות ארוך ורחב וצנוע כהלכה
ואין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין (מסכת בבא מציעא דף מב’)
 
הספרי, הרי”ף, הערוך, רש”י, מהרי”ק, רמ”א
(יו”ד סי’ קע”ח ס”א) וש”ך (שם ס”ק ג’) - כולם אמרו דבר אחד: שבגדים אדומים מהווים פריצות ואשה אסורה לצאת בהם.
ובשו”ת באר משה
(ח”ד סי’ קמ”ז אות יג) כתב שאפילו הנערות לא תקשורנה סרט על ראשן בצבע אדום. ולפי הרי”ף אפילו הרצועה שבסנדל, אסור שתהיה בצבע אדום.

מעיד האדמו”ר מזוטשקא זצ”ל בעל הצניעות והישועה (פרק יב) שזקנו מרן החתם סופר זי”ע מעולם לא הניח לבנות ביתו להכניס שום בגד בצבע אדום והקפיד על זה עד למאוד.
ואף על גב שבגד אדום אסור משום פריצות, מכל מקום פירשו לנו חז”ל שהוא אסור גם משום איסור חוקותיהם ועוברת בזה על שני לאוין.

הגמרא במסכת עבודה זרה (דף כ.) מחדשת לנו  (עבודה זרה, דף כ, עמוד ב) שאסור לגבר להסתכל בבגדי צבעונין של אשה, אפילו שטוחים על הכותל או תלויים בכביסה אם הוא מכירה, שמא יבוא להרהר בה כיצד הם נראים עליה. וכן נפסק להלכה בשלחן ערוך (אבן העזר, סימן כא, סעיף א). ואם כך נפסק להלכה לגבי בגדי צבעונין השטוחים על הכותל, קל וחומר אם האשה לובשת את בגדי הצבעונין ויוצאת בהם לרחוב (אורחות צדיקים, שער הגאווה).

הפסוק בתהלים (מה, יד) “כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ” רומז שכשיושבת בביתה אז ממשבצות זהב לבושה, אז האשה מותרת ללבוש ולהתקשט במשבצות זהב וזה כולל גם את הבגדים האדומים.

רבותינו גילו לנו מהו הצבע הכשר והמומלץ ביותר וכך הם דברי הש”ך על דברי הרמ”א ביורה דעה (סימן קע”ח, א) האומר שאסור גם לגברים וגם לנשים ללבוש מלבושי עכו”ם כאשר מטרת העכו”ם בלבוש זה היא לשם פריצות, כגון המלבושים האדומים ושאר מלבושי הגויים ומוסיף על זה הש”ך וכותב כך: “וצבע השחור הוא דרך צניעות והכנעה”.
וכתב ר”י בן הרא”ש (ס”ס צ”א) שיש למנות בני אדם על השפחות כדי למנוע מהן ללבוש רקמה, הרי הם בגדי צבעונין כיוון שמגרים להסתכל בהן, ולכן יש לחייבן ללבוש רק שחור.

גם צבע התכלת שייך למיני צבעונין ככתוב בגמרא (מנחות מא, ב) “טלית שכולה תכלת כל מיני צבעונין פוטרין בה”.

ובשו”ת חסד לאברהם (מהד”ת אה”ע ספ”ז) למד ממה שכתב רש”י על הסוטה “מדעבדינן לה הכי [מזה שעושים לה כך] לנוולה מידה כנגד מידה כמו שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסור”, שעיקר האיסור בפריעת שיערה הוא משום פריצות, משום שהתורה אסרה על האשה להתנאות לפני בני אדם.

ובמסכת שבת (סב:) מנו את הדברים שעשו בנות ירושלים להתנאות בהם ונענשו, והפסוק אומר (ישעיה ג, כד)כִּי תַחַת יֹפִי”, ומפרש רש”י: כל אלה [העונשים] יבואו לך תחת יופייך, הרי שאסור לאשה להתנאות מחוץ לביתה.

וראוי לעורר בזה לנשים צדקניות שראוי להן להתקשט לפני בעליהן דוקא ולא בחוץ לפני אחרים. שעל זה אין היתר וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שלא יתכן כלל שבביתה אינה מתקשטת לפני בעלה ובחוץ כן.

מה נחשב אדום על פי ההלכה?
מבואר בספר הצניעות והישועה (פרק יב) לאדמו”ר מזוטשקא זצ”ל שאף על פי שבזמנינו נקבעו שמות לכמה מיני אדום, מכל מקום בלשון התורה היו רק שמות צבעים כללים: לבן, שחור, ירוק ואדום. ומפרש רש”י על הפסוק (בראשית ל, לב) שגם חום דומה לאדום. ומאחר שכתבו הפוסקים לאסור לנו בגדים אדומים, יש לנו לאסור על פי זה את כל מיני האדומים. וזה שהעולם קרא לכל גוון בשם שונה, אין זה משנה כלום בהלכה, ובעל כרכינו כל גוון שיש בו תערובת אדום, כגון: וורוד, בורדו, כתום, סגול וחום, אסור. ולא הולכים בהלכה אחרי השם אלא על פי הטעם. מפני שכולם מגרים להסתכל, והמקילים בזה אינם אלא טועים, והוא בכלל מה שאמרו חז”ל (קדושים לב:) דבר המסור ללב, נאמר בו ויראת מאלוקיך, שלא להעלים עין מהאמת והצדק.
 

  כתר מלכות - למען הקדושה והצניעות בהכוונת גדולי ישראל