בסיעתא דשמיא


מאמרים

מהות מצוות כיסוי הראש
את הספר “גדר עולם”חיבר החפץ חיים כנגד הפרצה הנוראה שהיתה בזמנו ברוסיה, שרוב הנשים הנשואות הלכו אז ברה"ר גלויות ראש לגמרי. ובפרק א' שם כתב בזה הלשון: "כל הפוסקים ראשונים ואחרונים כולם העתיקו דבר זה לדינא דאם האשה יוצאת לשוק ושערותיה מגולין היא עוברת בזה על איסור דאורייתא" עכ"ל.
איסור דאורייתא זה שאסור לאשת איש לגלות את שערה ברשות הרבים, איתא להדיא בגמרא בכתובות עב.' בזה הלשון: "ראשה פרוע דאורייתא דכתיב ופרע את ראש האשה" עכ"ל. (רש"י בסוטה דף ח. כתב שפרעבכל מקום לשון גלוי הוא, ובשמות לב'-כה' כתב רש"י פרוע. מגולה נתגלה שמצו וקלונו כמו פרע את ראש האשה, וראה גם בחולין דף יט: רש"י ד"ה מפורעת.) איסור זה מובא הלכה למעשה ברמב"ם (הלכות אישות פרק כד' ס"ק יא'-יב', ובהלכות איסורי ביאה פרק כא' ס"ק יז'.) בטור ש"ע (אבן העזר סימן כא' סעיף ב' וסימן קטו' סעיף ד') ובמ"ב (סימן עה' ס"ק י').

 
האיסור שאשה נשואה תגלה את שערה ברה"ר נלמד מעונשה וממעשיה של הסוטה מהפסוק "ופרע את ראש האשה" (במדבר ה'-יח'). בפסוק זה מצווה הכהן לפרוע את שערה של הסוטה לפני הרבים כדי לבזותה עונש שהוא מדה כנגד מדה על שהתנאתה בשערה לפני אדם זר (רש"י ד"ה אהרה בכתובות עב. "מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות [בשערה] על בועלה מכלל דאסור"). מעשה זה של הסוטה היה שרש פורה וראש ולענה לכל מעשיה הנפשעים, שהרי "שהשער נוי והדור גדול לאשה" (מנחה בלולה)  ועל ידי זה שהתנאתה בשערה גרמה לו שיחשק בה (הטור בפרושו הארוך פרשת כי תצא כתב "גילחה את ראשה-שמא בשביל שערה חשק בה") ופיתתה אותו לאותה העבירה החמורה של אשת איש (בעל הטורים בדברים כא'-יא' כתב "וגלחה את ראשה לפי שהטיבה ראשה לפתותך"). ולכן בגלל שההתנאות בשער "דבר פריצות הוא ומביא לידי גילוי עריות וא"כ מימלא יש בו איסור דאוריתא" (זה לשון הגרי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג מ"ע צ"ו). ומכיוון ד"איסור גילוי הראש של נשים נשואות ברה"ר איננו אלא משום פריצות דגברי" (תרומת הדשן סימן י') בחרה התורה ללמדנו זאת דדוקא מפרשת הסוטה.
יש לשים לב שמה שהתורה אסרה זה את הפריצות, כלומר את ההתנאות בשער לפני זרים, "שכן שערות האשה הן פריצות וערוה ומרגילין את האדם להרהור ותאווה" (מעלות המידות סוף פרק ט'). ואילו גילוי השער הוא רק האמצעי שמביא לאיסור עצמו. ולכן היכן שלא מצויים גברים זרים דלא שייך בזה פריצות דגברי כגון בחצר מותרת (מדאוריתא לדעת כולם) בגילוי שערה. וז"ל תרומת הדשן סימן י': "יש לומר דודאי איסור גילוי הראש דהתם (של נשים נשואות ברה"ר) איננו אלא משוםפריצות דגבריוהיכא דלא שכיחא רבים כגון בחצר אין קפידה." עכ"ל.
(ראה במ"ב עה'-יד' וגם בבאור הלכה שם ד"ה מחוץ לצמתן שהגם שמדינא דגמרא מותרת  בחצר בגילוי הראש, התקבל בדורות האחרונים המנהג לאסור את גלוי השער אפילו בביתה משום קללת הזהר הקדוש. מובא לקמן בפרק יג' בנספח א'. ובדרכי משה אהע" ז סימן קטו' ס"ק ד' כתב שזה משום צניעות דקמחית.)
 
לקט מדברי חז"ל  שאיסור פריעת הראש הוא משום פריצות דגברי
רש"י בכתובות עב. כתב וז"ל: " אזהרה. מדעבדינן לה (לסוטה) הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות(בשערה) על בועלה מכלל דאסור (להתנאות בשער ברה"ר).
והריטב"א שם מבאר את רש"י ואת הגמרא בזה הלשון: "ועוד (אמר רש"י) דכיוון דאמרה תורה לפרוע האשה כדי לנוולה מכללדפריעת הראש פריצות הוא לאשה אלא בחצרה ...רוב הולכות בחצרות בפריעת ראש כיון שאין שם רואים." עכ"ל.
הגמרא בגיטין דף צ. מביאה תוספתא וז"ל: "תניא היה רבי מאיר אומר כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים....זו היא מדת אדם רע, שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ופרומה משני צידיה ורוחצת עם בני אדם...מצוה מן התורה לגרשה." ורש"י שם ד"ה "שדעות במאכל" מבאר וז"ל: "דעות בני אדם חלוקות בפריצות יש מקפיד על פריצות מועט ויש שאינו מקפיד כל כך ויש שאינו מקפיד כלל". (כלומר אותו אדם רע שמוזכר בתוספתא הוא זה שאינו מקפיד כלל אפילו על פריצות מרובה ביותר, כגון זה שאשתו רוחצת במקום שבני אדם רוחצין או שמגלה את זרועותיה או שהולכת פרועת ראש ברה"ר.)
הרמב"ם בפירושו המשניות כתובות פרק ז' כתב וז"ל: "ואמרו וראשה פרוע... וכל כיוצא בזה מן הפריצות ומיעוט הצניעות". (גם ברמב"ם הלכות אישות פרק כד' ס"ק יא'-יב' מובא דין זה של יוצאה לשוק וראשה פרוע בין הדברים שיש בהם פריצות ומביאים לגילוי עריות, כגון שטווה בשוק וורד כנגד פניה כדרך שעושות העכו"ם הפרוצות, או שמראה זרועותיה לבני אדם או שמשחקת עם בחורים. וגם בהלכות איסורי ביאה פרק כא' ס"ק יז' מובא דין זה בכלל הדברים שמביאים להרהורי עבירה לגירוי היצר ולגילוי עריות.)
והתוספות ריד על הגמרא בשבת דף נז': כתב: "שאין דרכה של אשה לגלות שערה משום פריצות" עכ"ל.
הרא"ש בכתובות עב' כתב שכאשר אינה מכסה את ראשה כראוי ויש בזה רק משום דת יהודית אפילו הכי מגרשה ללא כתובה משום שיש בזה "חציפותא ומשום חשד זנות".
וכן כתב תרומת הדשן סימן י' וז"ל: "יש לומר דודאי איסור גילוי הראש דהתם (של נשים נשואות ברה"ר) איננו אלא משוםפריצות דגבריוהיכא דלא שכיחא רבים כגון בחצר אין קפידה" עכ"ל.
והשיטה מקובצת שם כתב וז"ל: "רובן הולכות בחצרן בפירוע ראש כיון שאין שם רואין."
וכן מובא במאירי (כתובות פרק ז') וז"ל: "וכלם ענינים של צניעות ומתורת שהם דברים של פריצות ויוצאים מהם דרכיםושבילים לזנות, ופירש בהם יוצאה בשוק וראשה פרוע, ופרשו בגמרא שזו מן התורה היא ובכלל דת משה וכדכתיב ופרע את ראש האשה.". עכ"ל.
בש"ע אה"ע מובא דין זה ש"לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק" בסימן כא' שנושאו כפי שנכתב שם בש"ע הוא "להתרחק מן העריות".
ובסימן קטו' ס"ק ד' בש"ע מובא דין זה שאינה מכסה את ראשה כראוי בין שאר הדברים החמורים שיש בהם גירוי היצר ומביאים לגילוי עריות כגון שטווה בשוק וורד כנגד פניה כדרך שעושות העכו"ם הפרוצות, או שמראה זרועותיה לבני אדם או שמשחקת עם בחורים. ולמרות שאינה הולכת בגילוי ראש גמור, כגון שמכוסה, אלא שהכיסוי אינו מכסה את שערותיה כראוי ועוברת בכך על מנהג הצניעות בלבד, אפילו הכי בעלה יכול לגרשה ללא כתובה. הבית שמואל הבאר היטב והפתחי תשובה שם בס"ק א' כתבו שזה משום שכאשר "עשתה דבר פריצות דאז יש לחוש שתזנה תחתיו" והחלקת מחוקק כתב על זה שם בס"ק א' וז"ל: "ודת יהודית משום חציפותא ומשום חשד זנות הוא דמפסידה כ"כ הרא"ש".
גם הש"ג כתובות לב:' בדפי הרי"ף כתב בשם ריא"ז וז"ל: "ואפילו היתה קלתה (כיסוי ראש גרוע) על ראשה הואיל ולא היתה מכוסה בצעיף הרי זה מדרכי הפרוצות ותצא בלא כתובה." עכ"ל. (בכתובות דף עב. מובא שם במשנה שבכל שאר האיסורים היא יוצאת בלי כתובה רק כאשר היא מכשילה את בעלה באיסורי תורה, וכאשר היא בעצמה עוברת אפילו על איסור דאוריתא זו עדיין אינה סיבה מספקת לגרשה ללא כתובה. ואילו בענין זה של הצניעות יכול הבעל לגרשה בלי כתובה אף שעברה עלמנהג בלבד, משום שמביא לגילוי עריות.) 
וכ"כ בספר מעלות המדות פ"ט וז"ל: "ופרע את ראש האשה, ואמרו חז"ל מכאן לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת הראש,שכן שערות האשה דבר פריצות וערוה ומרגילים את האדם לידי הרהור ותאוה." עכ"ל.
הלבוש בהלכות אישות כתב וז"ל: "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק אחת פנויה (אלמנה או גרושה) ואחת אשת איש שזהו פריצות לאשה וגם יש בזה סוד עפ"י הקבלה" עכ"ל.
והגרי"פ פערלא בביאורו לספר המצוות לרס"ג מ"ע צ"ו כתב וז"ל: "ש"מ דדבר פריצות הוא (גילוי הראש ברה"ר) ומביא לידי גילוי עריות וא"כ ממילא יש בו איסור דאוריתא." עכ"ל.
גם הרב רפאל מילדולה בשו"ת מים רבים (אבן העזר כח') כתב וז"ל: "וטעם איסור פריעת ראש הוא משום דשער באשה ערוה והוי פריצותא....דטעמא דאיסור פריעת ראש משום פריצות." עכ"ל.
וכן הוא בישועות יעקב באו"ח סי' עה' שכתב וז"ל: "ולגוף הדין כיוון דהך דיוצאה וראשה פרוע מטעם פריצות קאתינן עליהן וכו". עכ"ל.
ובשו"ת שנות חיים למהר"ש קלוגר סי' שטז' כתב וז"ל: דהרי עיקר האיסור שלא תצא אשה בשערה מכח שיבוא לידי הרהור דברים בה ולידי פריצות."  עכ"ל.
וגם המ"ב סימן עה' ס"ק י' כתב כן וז"ל: "ודע עוד דאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגלוי הראש בשוקכדרך הפרוצות אסור".  וכן כתב גם בספרו “גדר עולם”פרק ד' וז"ל: "ועוד מפני פתויי היצר שמסיתה ליפות את עצמה לפני בני אדם ולהתקשט בשערותיה." ובפרק ו' כתב שם וז"ל: "היה לך ליזהר בכל האופנים שלא לילך בשערות מגולותובזרועות המגולות אך חמדתך להתקשט לפני הכל ולילך בדרכי חברותיך הפרוצות גרמה לך שנפלת בבור שוחה."
יסוד זה שאיסור פריעת הראש הוא משום פריצות דגברי דמביא לידי עברה, מצאתי בס"ד גם בפרקי (פרק חמשה וארבעים) דרבי אליעזר (התנא רבי אליעזר בן הורקנוס) וז"ל: "אמר משה לאהרון מה עשית לעם הזה פרעת אותם כאשה פרועה מזנות."
במשנה שבסוטה דף ז. כתוב כך: "רבי יהודה אומר אם היה לבה (של הסוטה) נאה לא היה (הכהן) מגלהו ואם היה שערהנאה לא היה סותר (את שערה מקלעתה)", ושם בדף ח'. מובא שזה משום הרהורא ויצר הרע של הרואים. כלומר עוצמת הפריצות וגירוי היצר שיש במראה השער היא בהשוואה ובאותה דרגה שיש בגילוי הלב ושאר המקומות הצנועים. גם בספר “גדר עולם”פרק ז' לרבינו בעל המשנה ברורה כתוב כך  וז"ל: "והנה מכל זה (מה שאמר קודם בעניין העונשים בעולם הזה ובעולם הבא כשהולכת לא צנועה) נוכל להתבונן כמה צריכה האשה להיות זהירה בענין שערותיה או זרועותיה ודדיה שלא יראו החוצה."

 
ההבדל בין בתולה לאשת איש 
כאמור לעיל התורה אסרה דווקא את ההתנאות בשער לפני זרים משום ד"דבר פריצות הוא ומביא לידי גילוי עריות וא"כ מימלא יש בו איסור דאוריתא" (זה לשון הגרי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג מ"ע צ"ו). בעוד שגילוי השער הוא רק האמצעי שמביא לאיסור עצמו. ולכן היכן שלא מצויים גברים זרים דלא שייך בזה פריצות דגברי כגון בחצר מותרת (מדאוריתא לדעת כולם) בגילוי שערה. וכיון שגלוי השער אסור דוקא משום הפריצות דגברי, ניכר עוד חילוק להקל אף על פי שמדובר כאן באיסור דאורייתא, שאיסור זה שתתנאה בשערה ברה"ר קאי דווקא על אשת איש ולא  על בתולה (ש"ע ונושאי כליו אבן העזר סימן כא').
כי "אשה הפנויה מותר (מדאוריתא אך אסור מדברי קבלה, ב"ש אה”ע כא' ס"ק ב') לאותם שאינה לו ערוה ליהנות בהסתכלו ביופיה." (זהו לשון הרמב"ם בפרושו על המשנה בסהנדרין פרק ז', ראה גם גמרא סהנדרין דף עה. ברכות כד. ברש"י ד"ה לאסתכולי בה וד"ה שוק, ובשבת סב: רש"י ד"ה הלוך וטפוף. ובשו"ת שלמת חיים נא' נב' נג'.) ובנוסף יש עוד ענין שתראה יפה כדי שתוכל להתחתן בקלות, (עד כדי כך שבתענית יג: מובא, שאפילו בימי האבל על אביה מותר לנערה שהביאה כבר ב' שערות, להתקשט בכיחול ובפירכוס שערותיה, לפי שעומדת על פירקה וראויה להינשא. ראה גם ברמב"ם הלכות איסורי ביאה פכ"א ס"ק ג' ובש"ע אה”ע כא' ס"ק ג') ומכיוון שהיופי והתואר תלוי מאד בשער (שאילת היעבץ ט' כתב "לפי שהשער נוי הוא לאשה כדבר הכתוב בשיר השירים שערך כעדר העזים", ובשו"ת חתם סופר או"ח סימן לו' כתוב "שהרי אותן שערות המיפותאותה", וראה גם ספר החינוך מצוה שעד' שתואר האדם תלוי מאד בשער) לא רצתה התורה להפסידה עד כדי כך שתצווה אותה להסתיר את שערה.
מה שאין כן אשת איש, שהרי היא אינה צריכה להתחתן. ויתר על כן, דווקא בגלל שהשער מקשט אותה ומיפה אותה מאד (ב”גדר עולם” פרק ד' לרבינו החפץ חיים מובא "שהיצר מסיתה ללכת פרועת ראש ליפות את עצמה לפני בני אדם ולהתקשט בשערותיה", רש"י בשבת סב: כתב "מתקשטות. היינו שער שסורקות ומפרכסות", רש"י בשבת לד. כתב "מפרכסות זו את זו. את שער חברתה להיות נאה". והמנחה בלולה כתב "שהשער נוי והדור גדול לאשה".) נצטוותה לכסותו, שהרי התורה אסרה בהנאה את יופיה של הנשואה על כל האנשים פרט לבעלה. (רמב"ם הלכות תשובה פ"ד ה"ד, הלכות איסורי ביאה פכ"א ס"ק א'-ג', פרוש המשניות לרמב"ם סהנדרין פרק ז', ש"ע אה”ע סימן כא' ס"ק א', משנה ברורה עה' ס"ק ז' ולקמן פ' ו'.) 
בנוסף, עצם העובדה שאשת איש אסורה על כל העולם, היא עצמה מגבירה את אש התאווה שיש בנוי הזה של השער (נימוקי יוסף בברכות כד. כתב "קול ושער דמשתבח בהו קרא שמע מינה דבר תאווה הם") שהרי "מים גנובים ימתקו" (משלי ט'-יז',ראה גם ע"ז דף כ. ד"ה "אשת איש אפילו מכוערת", וכן בסוף מסכת נדרים ובתוספות שם ד"ה "מים גנובים ימתקו", בסוטה דף ז. ובמשלי ט'-יז' בפרוש רש"י והגר"א שם) ולכן גם מחטיאה את הרואים בהרהורים אסורים. (הרא"ה בברכות כד. כתב "שער באשה ערוה משום דבמראה השער איכא משום הרהור", ובמעלות המידות פרק ט' מובא: "שכן שערות האשה הןפריצות וערוה ומרגילין את האדם להרהור ותאווה".)
ועוד, מכיון שגילוי השער של אשת איש גורם לקרוב הדעת בינה ובין המסתכלים, (בצרור החיים דרך ראשון סעיף יב' כתב וז"ל: "שער באשה ערוה-כגון להסתכל בשערה ומשום קירוב הדעת") מושך את הלב ומגרה את היצר (הטור בפרושו הארוך פרשת כי תצא כתב "גילחה את ראשה-שמא בשביל שערה חשק בה") והוא גם השרש פורה וראש למעשיה הנפשעים של הסוטה, (אבן עזרא במדבר ה'-ל' כתב: "ואשה שלא תתקן את שער ראשה איננה מבקשת להבעל." ובעל הטורים בדברים כא'-יא' כתב "וגלחה את ראשה לפי שהטיבה ראשה לפתותך.") לכן יש באיסור זה גם גדר של התורה שתכליתו הרחקה מהעברה החמורה של גילוי עריות, (המ"מ על הרמב"ם באיסו"ב כא' א' כתב ש"יוצאה וראשה פרוע" הוא בכלל הלאו ד"לא תקרבו לגלות ערוה" שתכליתו הרחקת הזימה, והגרי"פ פערלא בביאורו לספר המצוות לרס"ג מ"ע צ"ו כתב "ש"מ דדברפריצות הוא ]גלוי השער[ ומביא לידי גילוי עריות וא"כ ממילא יש בו איסור דאוריתא", ובש"ע אה"ע מובא דין זה ש"לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק" בסימן כא' שנושאו הוא "להתרחק מן העריות", ובספר החינוך מצוה קפח' כתב שגם האיסור להסתכל בשער הנשואה הוא גם בכלל גדר זה.) שהרי הכישלון באשת איש הוא מהחמורות שבתורה. (יהרג ובל יעבור, ולדעת רבינו יונה בפרקי אבות ג' משנה יא' אפילו הסתכלות בלבד באשת איש היא תולדה דגילוי עריות ולכן אסורה  ביהרג ובל יעבור. ראה גם חכמת אדם כלל פח' ס' א')
הרב רפאל מילדולה (בשו"ת מים רבים אבן העזר כח', לפני כשלוש מאות שנה) מבאר טעם נוסף מדוע אין במראה שער הבתולה פריצות וגירוי היצר כמו שיש בשער הנשואה, וז"ל: "ועוד (טעם להסביר מדוע בבתולה אין אסור פריעת ראש) דשאני בתולה שעדין שלא טעמה טעם חטא, ואון ועמל אין בקרבה." עכ"ל.
לאור הדברים הללו, מובן גם מובן היטב לשונם של כל הראשונים והאחרונים (מובאים כאן לקמן), דגילוי השער של אשהנשואה ברה"ר אסור משום פריצות דגברי  ודבר זה מוסכם לכולי עלמא ואין בו שום מחלוקת. וכן ברור גם טעמם של חז"ל להקל באיסור תורה זה ולהתירו בבית ובחצר, ולהגיד שקאי רק באשת איש ולא בבתולה.









  כתר מלכות - למען הקדושה והצניעות בהכוונת גדולי ישראל