בסיעתא דשמיא


מאמרים

על הפנים / הרב אברהם זיאת שליט"א
"כדת משה וישראל"
ברגע המרגש ביותר בחיים של כל בת ישראל כשרה, היא מתחייבת לחיות כ"דת משה וישראל" עם שמלת כלה מתחת לחופה בזמן קבלת הטבעת היא מבטיחה להתנהג "כדת משה וישראל". כשהעיניים רטובות מדמעות של אושר ושל תקוה היא שומעת את המשפט "כדת משה וישראל".
אך היא כלל אינה יודעת מה המשמעות של המשפט הזה מהי "דת משה" ומהי "דת ישראל"...
 
בניין הבית
הגמ' במסכת כתובות (ע"ב.) מבארת ש"דת משה וישראל" זוהי הגדרה כוללת את דפוסי התנהגות של אשה בישראל, שחלקן כתובים בתורה ונקראים "דת משה" וחלקם זה מנהג צניעות שבנות ישראל קיבלו והנהיגו על עצמן ונקראים "דת ישראל" ובלשון המשנה [דת יהודית].
בת ישראל המקימה בית יהודי כדת וכדין, מחויבת לבעלה לחיות על פי כללים אלו ורק אז הוא מחויב כלפיה את התחייבויותיו. אחד הדברים שחז"ל מלמדים אותנו, שאם עשתה אותו היא נקראת "עוברת על דת"  זה "טווה ורד כנגד פניה". מבארים הראשונים על הגמרא שם, שמדובר על צביעת הפנים שהיא יוצאת לרחוב ומגדרים את זה הראשונים "עזות מצח ופריצות" ואם עשתה כך בעלה יכול לגרשה בלי לשלם לה את כתובתה. וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (אבן העזר קט"ו – ד') שאם היא שמה צבע על מצחה או על לחיה וכדומה מצוה על בעלה לגרשה ומוסיפים הראשונים, שאפילו להחזיק חפץ אדום מול הפנים כדי שיאדימו הפנים מאדמימותו של החפץ, זה פריצות. (תוס' שיטה מקובצת עיין שם)
 
חורבן הבית
לא רק הבית הפרטי נחרב כשמתקשטים ברשות הרבים, אלא גם בית חיינו בית המקדש נחרב באותו עוון
וכך כותב הנביא בישעיה (פרק ג' – ט"ז): "ויאמר ד'  יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם". מבאר רש"י שם " וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם " – שהיו צבעות עיניהם בסיקרא ובכחול.
 
חורבן העולם
התנא הקדוש רבי יונתן בן עוזיאל בתרגומו על פרשת בראשית כותב, שהשורש לחורבן העולם בתקופת המבול היה מכוח זה שבנות היו צובעות את פניהן ונגרם מכך, שהיו בני האדם נופלים לחטאים נורא אשר בעבורם ובגללם היה הצורך להחריב ולברוא עולם מחדש.
 
 
מראות הצובאות
מובא במדרש, ששאל מין אחד את אחד מחכמי התלמוד: כיצד הנכם אומרים שעם ישראל במצרים שמר אמונים למורשתו ולמולדתו ולא התבוללו ונטמעו מלהתערב בגויים, והלא אם מצרים הצליחו להשתלט על הגברים שליטה גמורה ולהעבידם בפרך שנים רבות, אם כן על אחת כמה וכמה שהצליחו להשתלט על נשותיהם ולטמאם, ואם כן כיצד תתפאר שהנכם עם שמור וגדור מתערבת גויים ולאומים?
ענה לו אותו חכם: תפח רוחך על הרהורך והסתפקותך בטהרת עם הקודש, והלא התורה מעידה עליהם: "החנכי",  "הפלאי" אות ה' בתחלה ואות  יו''ד בסוף, אותיות י-ה מעיד על כל משפחה ומשפחה שהשכינה שורה בתוכם לפי שלא נטמאו כלל.
ובאמת כיצד החזיקו נשות ישראל מעמד, והלא ההשערה של אותו מין מסתברת בהחלט והתמיהה עומדת על מקומה?
על כך עונה המדרש: נשות ישראל במצרים ידעו שהנם בסכנה עצומה, ונתונות הפקר לשטופי זימה הנוראים ביותר שהמה מצרים ערוות הארץ השטופים בזימה ביותר, מה עשו? כשהיו צריכות לצאת לסדר סידוריהם ברחובה של עיר, היו מפיחות את עצמן בפחם ומשחירות ומכתימות את פניהם וידיהם בשחר של פחם, ולבושות היו בבגדים מטנפים ומפיחים הדוחים עין כל רואה, וכשהיה מצרי רואה אותן היה אומר בלבו, כמה מאוסות נשות ישראל אלו, כמה גועליות אלו, ואינו רוצה אף להביט בהן. וכך העבירו את שנות גלות ישראל במצרים שמורות וגדורות מכל מכשול ועוון. וכשהיו בעליהן באים בערב הביתה, היו מתרחצות וסכות את עצמן ביופי ובנקיות, ומתראות לבעליהם במראות שהיו להן, וזכו ל''ויפרו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם". והכל בקדשה ובנקיות.
וכשבא משה רבנו לעשות משכן, ונצטוה לעשות את הכיור ואת כנו, ציוהו השם יתברך לשים שם מראות הצובאות, ולקחת מנשות ישראל את המראות שיש להן ולהציבם סביב הכיור. (ומביא גם רש''י במקום מדרש זה). (ספר מראות הצובאות הרב יעקב ישראל לוגסי שליט"א)
 
בספר אגרת סופרים (מכתבי משפחת ה"חתם סופר") מסופר על הרבנית מרת גיטל ע"ה ביתו של הגאון ה"חתם סופר", אשת הרה"ג רש"ז שפיצער, שהיתה יפת מראה עד מאד, ברה כחמה. ובצדקתה הגדולה הסתירה עצמה ככל האפשר מעין רואים ולא יצאה בשוק רק בהכרח גדול. ופעם אחת הרגישה שאיש אחד אוחז דרכו אחריה, ולמרות כל תחבולותיה חותר בכל עוז להביט בפניה, בשובה לביתה לקחה ספר תהילים שהיה רגיל אביה הקדוש החת"ס  להתפלל בכל עת מצוא, והתחננה לפני ה' להסיר ממנה יופי פניה. בבוא אביה הקדוש לבית וימצאנה עומדת בזוית ומתפללת ודמעות שליש יורדים על לחייה, ויחרד על המראה ויאמר בתי למה תבכי מרה ולמה ירע לבבך? ותען ותאמר הנה נא ידעתי אבי אומרים עלי כי יפת מראה אנכי, ורואי בחוץ קלי דעת יביטו יראו בי ונוקשו ונלכדו בהרהורי עבירה. וכן אירע לי גם עתה בלכתי בשוק. ואתחלחל על הדבר הזה ובמסתרים תבכה נפשי, ובצר לי על זה התפללתי על ה' שיסיר אור פני ממני ולא תבוא עוד תקלה על ידי. ויתפעל אביה הקדוש לשמוע מליה ויאמר לה ברוכה את ביתי לה', היטבת כל אשר דברת ומאחר שכוונתך לשם שמים גם אני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך, יתן ה' שאלתך אשר שאלת מעמו, ותחת אשר את מוותרת על אור פנים גשמיים, תזכי לבן מאיר עיני ישראל בתורתו ובצדקתו! ויהי לה כן כי בזמן קצר אחרי זה, נחלתה במחלה קשה ואם כי שבה לאיתנה כבראשונה, בכל זאת פניה לא היו לה עוד, פנה הודה, פנה זיוה. ונולד לה בן הגאון רבי עקיבא קורניצר זצוק"ל אשר היה מופת לרבים בגדולת תורתו וקדושתו הנשגבה, ככל אשר דיבר לה מלאך ה' החת"ס זצוק"ל.
 
 מוּבָא בִּגְמָרָא (סוטה כב.)
 רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לָמַדְנוּ יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה. וּמְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא שֶׁרַבִּי יוֹחָנָן שָׁמַע בְּתוּלָה אַחַת שֶׁנָּפְלָה עַל פָּנֶיהָ וְהִתְפַּלְּלָה:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּרָאתָ גַּן עֵדֶן לַצַּדִּיקִים וּבָרָאתָ גֵּיהִנָּם לָרְשָׁעִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִּי בְּנֵי אָדָם וְיַפְסִידוּ חֶלְקָם בְּגַן עֵדֶן וְיִירְשׁוּ גֵיהִנָּם.
וּמְפָרֵשׁ הַמַּהַרְשָׁ"א, שֶׁהִתְפַּלְּלָה שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ בְּנֵי אָדָם וְיֵעָנְשׁוּ, מִשּׁוּם שֶׁעַל יְדֵי זֶה גַּם הִיא תֵּעָנֵשׁ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "כֹּל שֶׁחֲבֵרוֹ נֶעֱנָשׁ עַל יָדוֹ, אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִיצָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא" (שבת קמט).
וּמַפְלִיא מְאֹד שֶׁבָּא ר' יוֹחָנָן לוֹמַר "לָמַדְנוּ", כְּלוֹמַר - אָנוּ הָאֲמוֹרָאִים וְכָל יִשְׂרָאֵל - יֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד "יִרְאַת חֵטְא", וְיָדוּעַ שֶׁיִּרְאַת חֵטְא הִיא מֵהַמַּדְרֵגוֹת הַגְּבוֹהוֹת מְאֹד בַּעֲבוֹדַת ה', וּמִמִּי לִלְמֹד זֹאת? מִבְּתוּלָה! וְזֶה לְפִי שֶׁהֵבִינָה הֵיטֵב כַּמָּה אַחֲרָיוּת מֻטָּל עַל בַּת יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה. (מלבושי כבוד)

בְּסִפּוּר זֶה בָּאוּ חֲזַ"ל לְלַמֵּד עַד כַּמָּה צְרִיכָה כָּל אִשָּׁה וּבַת לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְגַּלְגֵּל חוֹב עַל יָדָהּ.


וְעוֹד אֶפְשָׁר לְבָאֵר דְּמַה הָיְתָה הִתְפַּעֲלוּתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן כָּל-כָּךְ מֵאוֹתָהּ נַעֲרָה עַד שֶׁאָמַר שֶׁמִּמֶּנָּה אֶפְשָׁר לִלְמֹד "יִרְאַת חֵטְא" - הַמַּדְרֵגָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּיִּרְאָה, שֶׁכֵּן בְּהֶכְרֵחַ נַעֲרָה זוֹ הָיְתָה עוֹשָׂה כָּל אֲשֶׁר בְּאֶפְשָׁרוּתָהּ לְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ, דְּאִם לֹא כֵן מַה מָּקוֹם יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ בּוֹ בַּזְּמַן שֶׁהִיא מַכְשִׁילָה, וְעִם כָּל זֶה לֹא הִסְתַּפְּקָה בְּכָךְ שֶׁמִּשְׁתַּדֶּלֶת הִיא בְּכָל כֹּחָהּ לְהִשָּׁמֵר, אֶלָּא אַף הוֹסִיפָה תְּפִלָּה לַה' שֶׁיִּשְׁמְרֶהָ אַף מִכִּשָּׁלוֹן שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ אוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, וּמִכָּךְ הִתְפַּעֵל רַבִּי יוֹחָנָן, וְדָרַשׁ, שֶׁאֵין דַּי לְאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ, אֶלָּא אַף זֶה הַמִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ עוֹד עָלָיו לְהוֹסִיף תְּפִלָּה לַה' לְבַל יִכָּשֵׁל וּלְבַל יִכָּשְׁלוּ אַף בְּשׁוֹגֵג אוֹ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, וְשֶׁלֹּא תֵּצֵא בְּשׁוּם אֹפֶן תַּקָּלָה מִתַּחַת יָדוֹ, וְזֶה הַמּוֹרֶה עַל "יִרְאַת חֵטְא אֲמִתִּית.
 
פלא יועץ - ערך בת:
 והן אמת שאמרו חכמים (כתובות נב, ב) שחיב אדם לקשט את בתו כדי שיקפצו עליה רבים, אבל הבת שהיא יראת השם לא תתראה בפני הבחורים, ובפרט כשהיא מקשטת, לבל יכשלו בה בהרהורי עברה, ובפרט בדורות הללו שרבו הפרוצים:
וכבר אמרו בש''ס (סוטה כב א) למדנו יראת חטא מבתולה, דרבי יוחנן שמע לאותה בתולה שהיתה מתפללת רבונו של עולם, בראת גן עדן, בראת גיהנם, בראת צדיקים, בראת רשעים. יהי רצון מלפניך, ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שאל יכשלו בי בני אדם. וכן תעשינה כל הבתולות ותהיינה צפונות, כל כבודה בת מלך פנימה, לא תראה החוצה אל העין. והנה בערי ישמעאל נזהרות קצת בזה, אבל בערי אדום פרוץ מרבה, כי כן מנהג המדינות. ''מנהג'' אותיות ''גהנם''. ואשה יראת ה' היא תתהלל (משלי לא ל), ולא תלך אחרי רבים לרעות, ושכרה יהיה כפול ומכפל. וכתב בספר החסידים (סימן שפה), שנערה אחת לא היתה מתקשטת כלל כדי שלא יכשלו בה רואיה, וזכתה לזווג נאה, חכם וחסיד:  
 
מסכת סוטה פרק א' עמ' ב'
מזווגין אשה לפי מעשיו.צנועה לצדיק ופרוצה לרשע:
 
אור החיים חומש ויקרא פרק י"ט, כ"ט
אל תחלל את בתך וגו'. פירוש יצו האל למי שיש לו בת שלא ינהג בה מנהג חולין להראותה לפני כל ולהתנאות לפניהם אלא כבודה בת מלך פנימה. והגם שיתכוין בה להנאת זיווגה כדי שיודע כי בת יפה ונעימה היא ותנשא להראוי לה, על כל זה יצו האל כי חילול הוא לה והיוצא מזה הוא להזנותה לא להשיאה כי יבער בה אש הטבעי ותחלל כבודה, ולא זו בלבד אלא שתהיה סיבה להבעיר אש בלב רואה וחומד ותזנה הארץ ולבסוף ומלאה הארץ זימה, ונמצא עון כל הרשע תלוי בצוארו, וצא ולמד מה שפירשתי בפרשת אחרי מות בפסוק (יח ב) כמעשה ארץ מצרים שחוש הראות יגדיל החפץ בדבר ויבטל כח הרצון במניעה ויטהו אל חפץ המעשה רחמנא ליצלן.
 
כתב רבינו יונה (אגרת התשובה אות ע"ה)
וצריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה, שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדין לגיהנום והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה עכ"ל.
רבינו יונה  חי בתקופת הרמב"ם והנשים בזמנם היו מכוסות מכף רגל ועד ראש בבגדים צניעות מהודרים והוא מדבר על אשה שרק פניה וידיה מגולים והיא נקראת מחטיאת הרבים אם היא לא נזהרת שלא יסתכלו בה.  מה נאמר ומה נדבר על הבגדים שהולכים היום, בדורינו עקבתא דמשיחא צריך רק לבכות ולבכות ובנוסף לזה שמוסיפות תכשיטים וקישוטים וצובעות את הפנים בשלל צבעים שמושכים את עיניהם של בחורי ישראל. ואיזה פורענות עומדת לנו בפתח רחמנא ליצלן  ואוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה.
 
אחות יקרה וכשרה
את בודאי יודעת, שהבקשה האישית שה' ביקש ממך מאות פעמים היא היי צנועה, את בודאי מבינה להצניע דבר, פירושו להסתיר אותו מה שיותר מעיני הרואים. את בודאי למדת שעיקר תפקידך בעולם ועיקר שכרך הטוב לנצח נצחים תלוי בצניעות.
אנא ממך, את התכשיטים את האיפור ואת כל הבגדים היפים השאירי לביתך לכבוד בעלך, אך ברחוב במקום בו מצויים גברים זרים, שאת אסורה עליהם בתכלית האיסור, עשי את כל ההשתדלות שבעולם שלא להביא אותם לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. הישמרי מאד מכל השתדלות להוספת יופי ומראה חיצוני מוצלח לעיניהם של כל אלו שאסור להם ליהנות מהיופי הזה ובזכות זה תזכי לכל הברכות האמורות בתורה ולהבטחתו של רבי שמעון בר יוחאי לאשה הצנועה, בנים חכמים ומוצלחים בעל מצליח בכל ענייניו ופרנסה בשפע. חזקי ואמצי.
















  כתר מלכות - למען הקדושה והצניעות בהכוונת גדולי ישראל