בסיעתא דשמיא


מאמרים

בעין בוחנת
בעין בוחנת
התבוננות מעמיקה בתקנון משמר התורה – המתיימר לשקף את דעת גדולי ישראל
                                                                                            
נוסח התקנון המקורי:


לאחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר
 
(א) נתבקשנו ע"י רבותינו גדולי דורנו שליט"א לעורר הלבבות בענין הנהגות הבית היהודי בכל הליכותיו בדורינו שלא כבדורות קודמים נפרצו סכרים בפרט בעניני צניעות הלבוש. בעבר עברה המורשה מאם לבת ולא היה כלל צורך לפרט ולבאר הדברים היו מובנים מאליהם אך בזמננו נשתנו הדברים וישנן השפעות חיצוניות רבות החודרות לצערנו גם לבתים הטובים ביותר לכן ראינו צורך כשלוחי דרבנן לפנות אל כל ראשי המשפחה ומשפחה בענין הנוהגות צניעות החיים היהודי ובפרט בענייני הלבוש
 
(ב) קהילות שקיבלו על עצמן הנהגות נוספות כגון: שאינן חובשות כלל פאה אלא רק מטפחת או כובע, וכן הנוהגות לחבוש מטפחת או כובע מעל הפאה, צוורון סגור המכסה את הצוואר שרוולים ארוכים עד כף היד וכד' מחויבות להנהגות אלו ואסור להן לשנות ממנהגן ועל זה נאמר "אל תיטוש תורת אמך"  
 
כיסוי הראש
 
(ג) כיסוי כל שיער הראש מחויב מעיקר הדין ע"כ בין פאה בין מטפחת ובין כובע חייבים לכסות את כל שיער הראש.
 
הנוהגות לחבוש פאה צריכות להקפיד:
א.     (ד) שלא תראה ח"ו כפנויה אלא יהיה ברור וניכר לכל שהיא נשואה על כן יש להימנע מכל דבר שמטרתו לשוות לפאה מראה טבעי כגון:
·        שביל לבן או צבע הרשת כחיקוי לצבע הקרקפת
·        תסרוקות כדרך הנערות.
ב.     שלא תראה הפאה (ה) פרועה וכן לא ארוכה (ו) (שעל כגון דא התבטאו גדולי הדור שזה פריצות)
·            מאחור האורך המקסימלי לא יותר מכיסוי הצוואר (ז)  ובשום אופן לא יעבור את קו הכתף.
·            מצד הפנים השערות לא תכסנה את הלחיים.
 
הנוהגות לחבוש מטפחת צריכות להקפיד ולהזהר (ח) מפני הפרצות המצויות.
א.     מטפחת "בנדנה" בד"כ קטנות ואינן מכסות את השיער כדין.
ב.     ישנם כובעים שאינן אטומים דיים וממילא אינם מכסים את השיער כדין (כגון בד מרושת ללא בטנה)
ג.       כובעים ארוכים שמפאת משקלם נוטים להמשך לאחור וממילא מתגלה השיער קדישה.
ד.      בחבישת המטפחת או הכובע מעבר לאוזניים מתגלה השיער הסמוך לאוזן.
 
 אשרי המאמין
 
א.             הביטויים כגון "נתבקשנו ע"י רבותינו גודלי דורנו", "ראינו צורך כשלוחי דרבנן" וכן אוסף החתימות של גדולי ישראל המצורפות לתקנון יוצר רושם שכביכול תקנון זה מוסכם ומקובל על דעתם של כל גדולי ישראל, כאשר למעשה בשיחה עם נציגי משמר התורה הוברר כי התקנון רחוק מאוד מלשקף את דעתם גדולי ישראל וחתימות גדולי ישראל הם רק כעין הסכמת הערכה לפעילות הבד"ץ... דבר נוסף הוא שבכך שמוזכרים פעמיים בקטע זה ענייני צניעות הלבוש נוצר הרושם כי נידון כיסוי הראש הוא בסה"כ בסדר זולת אצל הנשים החובשות מטפחות שאצלהם יש "פירצות מצויות" וכמו שיבואר לקמן, נקודה זו היא תחילת הדרך בתקנון ע"מ ליצור רושם שבפאה נכרית הכל בסדר בסה"כ, ולא כדברי הגרי"ש אליישיב בשיחה עם נציגי בד"ץ משמר התורה שאמר בכאב לב "הצרה של הפאות... כולם נכשלים בזה..."
 
ב.             בפיסקה זו מתקבל הרושם כי זולת הדברים המצויינים בתקנון כל שאר העניינים הם רק חומרות, ועוד שמשום מה לא טרחו לציין כי בגדר קהילות שקיבלו על עצמן שלא לחבוש פאה נכרית נמנים כל עדת הספרדים וחלק גדול מהחסידים אשר לגביהם כל גדולי ישראל (ואפילו הליטאים) ללא עוררין מודים כי אין שום היתר.
 
ג.              פיסקה זו היא נוגדת את דעתן של נשיאי הבד"ץ הרב וואזנר והרב אליישיב, שכתבו להדייא שאין גילוי מעט שערות אסור מעיקר הדין, ועיקרה של פיסקה זו היא לטשטש את איסור ההתייפות בשיער שהוא עיקר הדין מדאורייתא לאיסור פרוע ראש באשה, ומאידך פיסקה זו מהווה הקדמה לקטע של הלובשות מטפחות שם כבר יתוארו "פירצות מצויות" כאשר מטרת כל זה היא לטשטש כל עקבות של איסור משהו בפאות, או אפילו העדפה למטפחות חלילה.
 
ד.             שוב נסיון לטשטש את האמת בהגדרת האיסור להראות ח"ו כפנויה, ואף טרחו יקירי הבד"ץ להוסיף את המילים "חס וחלילה" להדגיש את חומרת האיסור שמזה משתמע כי עיקר סיבת האיסור פרוע ראש לנשים הוא ע"מ שיהיה היכר בין נשואה לפנויה, כאשר למעשה גם נשים פנויות כגון גרושות ואלמנות חייבות בכיסוי ראש, וגם נשים רווקות היו הולכות בהרבה מתפוצות ישראל בעבר בכיסוי ראש, ואילו טעם המצוה הוא כדי שיהיה היכר אזי היה צריך להיות אסור לשאר נשים זולת הנשואות ללכת בכיסוי ראש, ולמעשה עיקר האיסור הוא לאשה להתנאות בשערותיה כמובא במכתב הרבנים...  אשר פאות ימינו הם ההיפך הגמור לעניין זה, ומן הראוי היה לכתוב שהנוהגות לחבוש פאה צריכות להקפיד שלא תראה ח"ו כאחת השחקניות מן הרחוב התחתון (כדברי הגר"ש וואזנר) , וממילא היה מובן שכל פאות ימינו אסורות כדבריהם של גדולי ישראל ובעיקר של נשיאי הבד"ץ.
 
ה.             בבירור עם נציגי הבד"ץ עלה כי הכוונה פאה "פרועה" היינו ששערותיה זזות ברוח, ובמילים אחרות כל פאות ימינו, וכיון שכך היא דעת גדולי ישראל להדייא, טרחו העסקנים דנן להסתיר עניין זה ע"י הגדת האיסור באופן תמוה כ"כ ובלתי מובן כלל, ועוד הוסיפו שדוקא על זה התבטאו גדולי ישראל שזה פריצות ומשמע דכל שאר הדברים כגון קאסטם ושאר ירקות הם בסדר גמור.
 
ו.               ובנוסף טרחו יקירי הבד"ץ לידענו כי מראה טבעי, אינו מה שאומרות ומפרסמות כל הפאניות ללא כל יוצאת מן הכלל שכל הפאות בימינו הם במראה טבעי לגמרי וכמו שכל בר דעת יכול להבין, אלא מראה טבעי היינו דוקא שביל לבן או תסרוקת קוקו... (?!) ודבר זה לא נשמע מעולם מפיהם של גדולי ישראל.
 
ז.               כאן שוב דאגו עסקני הבד"ץ להסתיר את האיסור ע"י הגדרה מטושטשת, שכן למעשה אילו היה נכתב שהאורך המקסימלי הוא עד כיסוי הצוואר אזי היה הדבר ברור שמעבר לכך אסור, וממילא היה ברור שרוב המורות ומנהלות הסמינרים  עוברות על דת יהודית והגיע העת לעורר נגד הפאה ומשום כן הוסיפו כאן העסקנים שמעבר לקו הכתף הדבר אסור לגמרי, וכעת כל אחד יבחר לו מהו קו הכתף אותו אסור לעבור, הקו העליון או התחתון, וממילא כבר הכל מותר. ומבירור עם נשים נמצא כי רבים הבינו שעד הכתף זה לכתחילה וטעו בדבר.
 
ח.             כאן יבחין המתבונן עד כמה טרחו מנסחי התקנון למצוא בעיתיות במטפחת כדי שחלילה לא יווצר רושם שיש איזה עדיפות כלשהי לנטוש את מורשת הפאה, עד שהגיעו לשפל מדריגה שכזה והתריעו על              "הפירצות המצויות" במטפחת כגון כובעים ארוכים שנמשכים לאחור וכובעי רשת בלי ביטנה, דברים שמעולם לא נמצאו בקרב הנשים החרדיות ובכלל, ובניגוד לתקנון הפאות שם טרחו לבאר כי ההבנה בדברי גדולי ישראל היא ההיפך הגמור ממה שכל אחד מבין לבד, דהיינו שכל פאות ימינו אסורות מחמת מראיהן הטבעי, דאגו העסקנים לבאר במטפחת דברים שכולם מבינים בקל שהם אסורים וזאת במטרה ליצור רושם כי מטפחת זה דבר בעייתי ביותר מבחינה הלכתית, ולכן גם הסבירו שבנדנות אינן מכסות כראוי למרות שהדבר ידוע לכל, וכן הוסיפו כי בחבישת המטפחת מעל האוזן נגלות השערות והיינו אותם שערות שמבוארות בדברי גדולי ישראל שאינן מעיקר הדין, אבל מה לא עושים כדי לטהר את כבוד קדושת הפאה המחולל, תוך רמיסת הנשים הצדקניות ההולכות כדעת גדולי ישראל וחובשות מטפחת.
 
ולדבקים באמונת עסקנים ומקבלים עליהם את כללי "התקנון" אין לנו אלא לומר "אשרי המאמין"












  כתר מלכות - למען הקדושה והצניעות בהכוונת גדולי ישראל