בסיעתא דשמיא


מאמרים

נגע הסרטים ותוצאותיו / הרבנית ר. שפירא תחי'
הסיפור שנביא להלן מוגש מתוך כאב גדול בעקבות האסונות הפוקדים אותנו בתקופה האחרונה. לא בכדי, שהמחלה הידועה מתפשטת לאחרונה במימדים של מגפה. לאדם המאמין ידוע שיש לכך סיבות וקשרים רוחניים. דווקא זמנים המסוגלים ביותר להתעלות רוחנית, ימים של קדושה, מועדים וימים טובים לעמ"י, דווקא אז, היצר הרע בא בתחבולותיו להסית את האיש היהודי מהקדושה העצומה אליה יכול להגיע, ולהורידו לד' אמות של טומאה.
במעמד הנשגב של זמן מתן תורה, בתוך הציפייה להיכנס לקודש, עמ"י נפל לתרמית של עגל הזהב שרקד ופיזז מולם. ועכשיו, בערב הגאולה ודווקא בימים שמסוגלים לתוספת קדושה, היצר הרע משנס מותניו, להפיל אותנו שוב, והפעם- לגירסה המודרנית של אותו עגל הזהב שמהפנט אותנו בשלל צבעים וקולות ושמו מסך
(אותיות ס''מ). אותו ס"מ מוביל אותנו לישיבה בחושך, תרתי משמע, שמטרתה לגרור אותנו "להקרנות" של סרטים. המחלה הידועה, שמה המרמז למילה "סרט" וטיפולי הקרנות שנלחמים נגדה באים לאותת על חומרת הסכנה בה אנחנו נמצאים. עצוב להודות בעובדה שגם ארגונים בעלי מטרות קדושות כגון: צדקה, קירוב רחוקים וכו', נופלים ברשת הסרטים. בערבי חיזוק והתרמות למינהם הם מאפשרים לעגל הזהב הזה להכנס להיכל והכל במעטפה של קדושה.
יענקל, בן למשפחה תורנית מכובדת הלומד בישיבה קטנה מצויינת, חשקה נפשו לחזות בכנס של יסוד תנועת דגל התורה באיצטדיון יד אליהו. ההזדמנות לא איחרה לבוא, בנסיעה לחתונה באוטובוס תיירים מפואר המצוייד בפלאי הטכנולוגיה- הוכנסה למכשיר הוידאו תקליטור של כנס "דגל התורה"... דמעות עמדו ליענקל בעיניים, כמו לשאר נוסעי האוטובוס הצעירים וגם המבוגרים, כאשר שמעו וראו את הגרא"מ שך זצוק"ל זועק ומתריע על המצב המזעזע של החילוניות שעקרה את עצמה מכל זיקה של יהדות.
כשהופיע הגה"צ רבי שלום שבדרון זצוק"ל קורא פרק תהילים על המסך החל הקהל להתלהב. התיתכן התעוררות של אמת לקדושה ממכשיר טמא שכזה?
ואכן, לימים פגשתי את יענקל ברחובה של עיר, בלורית מתנופפת על ראשו ובתוכה מתחבאת כיפת גרוש, בידו החזיק תקליטורים שחזותם העידה עליהם כמאה עדים שמשער החמישים הם מגיעים. תגובתי הראשונית היתה הלם, ויענקל ניצל את השקט לומר את אשר בלבבו. דע לך, שהסרט הראשון שראיתי בחיים הוא של כנס יסוד "דגל התורה", וזה הדביק אותי בחיידק הסרטים, הבאים בתור היו הסרטים ב"פיקוח רבנים", סרטי טבע "מבוקרים", תוך שנה הגעתי לסרטים הגרועים ביותר...
רבות ניסיתי לצאת מהבוץ אולם ללא הצלחה, אני שוקע בבוץ עד צווארי ואין מציל. לצערי אני לא סיפור יחיד, יש לי עוד עשרות חברים נושרים שהבעיות שלהם התחילו מהסרטים הכשרים. הורי שבורים, אחי ואחיותי סובלים מסטיגמה, כולם חושבים שהם לומדים מהאח השבאבניק שבבית, אין לי חיים גם בעולם הזה. וכל זה בגלל כמה "בעזנעס מאן", אנשי עסקים ממולחים אשר המצפון שלהם הוא כסף, הדוחים את הציבור התמים לצפייה בסרטים עם הכשר, ומכאן ואילך הדרך פתוחה למדרון...

 
הקטעים הבאים נלקחו מבטאון "הדרך" שנכתב בשנת תשס"ג.
 
בלב היבשת העצומה אמריקה, בקרב חסידות הידועה כמפיקת סרטים גדולה, ("בהכשר" כמובן) נערך סמינר לנושרים שהשתתפו בו קרוב לאלפיים צעירים אשר בחיצוניותם כמעט לא נבדלו מאחרים, אולם בפנימיותם הכל רקוב, אין אמונה, אין שמירת שבת וקדושת המחנה, הכל פרח ונעלם. לכנס זה הוזעק הגה"צ רבי שמשון דוד פינקוס זצוק"ל רבה של אופקים, אשר היה בגישתו הלבבית והצלחתו במקרים קשים, ואת מסע התשובה הוא פתח ביסודות הראשונים-  אמונה בה'. בסיום שיחתנו שאל ותבע הרב פינקוס  "האם לא הגיע הזמן להכריז על הסרטים כ"פצצת אטום" ולנטרל אותם מוקדם לפני שישרפו את נפשות בני ישראל, ה' ישמרנו". וכאשר עלה ונתעלה רבי שמשון לישיבה של מעלה באסון הטרגי בניסן תשס"א, בטוחים אנו שהוא יצא למעלה במלחמת קודש נגד הסרטים, ויהיה מליץ יושר על כל מי שיסייע לבער טומאה זו מקרבנו.
 
אש צולבת
נכנסתי לישיבה קטנה ונתקלתי באש צולבת מדוע לא לראות סרטים בפיקוח רבנים, מה הם לא חינוכיים - יותר טוב שישחקו הילדים ברחוב עם חברים רעים?! בתחקיר קטן שערכתי בין הבחורים קבלתי אומדן על מספר סרטים פופולריים, ואזכיר כמה לדוגמא: בתקליטור "שלמה המלך ואשמדאי" שנעשה ע"י "ת"ת גור", המלך שלמה נראה מתנהג כמו מוכר אבטיחים בבאסטות שבשוק מחנה יהודה, וזה עוד נקרא חינוכי?! בסרט "דמעה של שבת"  של האחים "גרובייס" המסר הסופי הוא שלא צריך לפחד מהתראות של נשמות מעולם האמת, אפשר להמשיך לחלל שבת גם אחרי כמה התראות של האב מעולם האמת, העיקר שבסופו של הסרט  הוא מוריד דמעה של צער. מה שלא יצליחו לקלקל החברים הרעים, יצליחו הסרטים.... 
אב יקר! האם ילדיך הרואים "סרטים בהכשר" מוגנים מהסכנה, האם אתה בטוח שאינם מבצעים גיחות לעולמות של רשע ואבדון מתחת לאפך הנבון?!
 
חילול הקודש
חילול הקודש ע"י קלות דעת וליצנות, עוברים כחוט השני בסרטים "החינוכיים". סיפר לי אישית אחד מחשובי האדמורי"ם בדורנו, בילדותי ראיתי את הסרט "יוסף שפיל" (באידיש) שיצא ע"י חסידות מפורסמת בביצוע אברכים יר"ש על טהרת הקודש - והוא הרס לי את חומש בראשית, ועד היום אני ניזוק מזה, דברי הליצנות והבדיחותא שהלבישו על יעקב ויוסף קררו אצלי את החרדת קודש מהאבות הקדושים. אי אפשר לפקח על המסרים, ובודאי שא"א למנוע את ההגדרות מההיתר לאיסור. וזה לא דעת יחיד. במכתב גדולי התורה והחסידות בשנת תשנ"ח נכתב: "חובה על ההורים והמחנכים להחדיר שמושג של "סרט" הוא טריפה ומוקצה מחמת מיאוס, ושכל סוגי הסרטים אין לצפות בהם".
כיצד יתכן שכלי כזה טמא ישרת את הקדושה ויאפשר לימוד ועיון במקורות וכן הקרנות "חיזוק" למינהם? אכן, שווה לו כל זה כדי שפעם אחת יפגום יהודי בעיניו ובנשמתו! אין שום סיעתא דשמיא מצד הטומאה!
 
הרב פינקוס זצ"ל בסיפרו ''אוהל מרים'' כותב שאפילו אם יפיקו סרט שבו הח"ח והרה"ג חיים עוזר זצ"ל מתנצחים בלימוד הוא יהיה פסול, כיוון שהוא אינו מצד הקדושה.
 
מופעים, ספרים, סרטים והקשר ביניהם
מחקרים רבים נעשו לגבי הנזקים שגרמה הטלויזיה, אך אלו נשכחו לגמרי בעידן מחשבים. הסרטים שנצפים בטלויזיה ותופסים שעות רבות מחייו של האדם נהפכו לתופעה רווחת במגזר החרדי ולנושא שנוי במחלוקת.
מחקרים הוכיחו שצפייה בסרט, גורמת להפרשת הורמון שינה, שיוצר אצל האדם מצב של עירנות חלקית, במצב זה, האדם ניתן להשפעה כיוון שחושיו אינם מחודדים והוא חסר עירנות. פעולה נוספת של המסך (אותיות סמך-מם) – הוא לוכד את החושים כמו מגנט. מחקר מצא שתרגום חופשי של המילה אור-קל מופיע בכמה שפות באנגלית – חיזיון וביוונית – מאחז עיניים – מכשף (נלקח מפירושו של הרמ''ד וואלי על התנ"ך).
מעניין לראות, כיצד ספרי הקומיקס הרגילו את העין שלנו לתמונות עם מלל רדוד  וזוהי "הכנה" לשילוב של תמונה עם קול ותנועה. ההרגל לקרוא ספרים עם תמונות ותוכן שטחי גורם לכך שרמת החשיבה וכושר הדמיון יורדים וזה מעודד עצלות ושטחיות.
הפריצות שסחפה את דור ההשכלה, לא התחילה מיד בלבוש ובהנהגות, אלא מקריאת ספרים ומאוחר יותר צפייה בסרטים. ע"פ הבעש"ט הקדוש מקום הנשמה במוח, ויוצא שהפגיעה במחשבה, היא הפגיעה הקשה ביותר שמובילה לקלקולים אחרים, וכדברי רבותינו ז"ל – "הרהורי עבירה קשים מעבירה".(מסכת יומא כט' א').
 
מה חסר צניעות בסרט?
אדם הצופה במסך מורגל להציץ לתוך חייהם של אחרים, לתוך בית יהודי או אחר ולתוך מעשים ומחשבות פרטיים של אחרים. לצערנו, הקללה של בלעם פה מתקיימת, ודרך המסך אנו מסתכלים זה לפתחו של זה. לעומת זאת, בדורות הקודמים, כשהתקיימה הברכה של בלעם – פתחי הבתים לא פנו זה למול זה ולא היתה עין רעה, וחמדנות ל"דשא של השכן".
גם הספרות החרדית המודרנית מאפשרת ומעודדת הצצה לתוך מחשבות ומעשים של הדמות הסיפורית תוך כדי יצירת עלילת מתח שסוחפת את הקורא לתוך תכנים רדודים בדיוק כמו בסרט, ומכוונת אותו להסתכל לתוך חיים ומחשבות של אנשים אחרים והרי כתוב ב"תהילים" (פרק צד' יא) "ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל".
הדוגמאות להלן באות להמחיש את השפה והמונחים בהם משתמשים מפיקי המופעים כדי למשוך את הקהל:
•"מסע לעולם אחר" – ''הקרנה חד-פעמית, יצירת אומנות מפעימה, נצא למסע מופלא ועוצר נשימה ברחבי החלל – חוויה מדהימה''.
•"מלחמת הלהבות" – ''דרמה סוערת מרתקת וקסומה''.
•''סוד הגלים'' – ''להיכן הגלים סחפו אותך?''
•מופע זמר – ''כנרת מניו-יורק''.
•''משולש ברמודע'' – ''הפקה יחודית וחדשנית עם עשרות שחקניות'' (מסך).
 
הזמנות אלה ממחישות באופן בוטה את המטרה הזו להסתכל על האחר, לחפש מחוזות רחוקים, קסומים, וכו'. זאת, מתוך תפיסה משובשת, שכפי הנראה המציאות המוכרת היא עגומה וחסרת חיות ושמחה, ולכן האדם מוצא נחמה בחיפוש מחוזות קסומים ולא מוכרים. הסרט מעורר בצופה את הצורך להרגיש חוויות חדשות ומפליא שהשם של הנחש בארמית הוא חוויא.
בסרטים תמיד לוקחים אותנו למציאות חדשה שאינה מוכרת לנו, או למדינה זרה, האם היינו מוכנים לשלוח את ילדינו לטייל בחו"ל או להתארח בבית לא מוכר, אצל אנשים שאנחנו לא מכירים? ודאי שלא! אם כן, כיצד אנו כהורים, מאפשרים לילדינו בעוונותינו, לצפות בכל זה על מסך ובכך להפוך אותם לאורחים במקומות לא רצויים?
משמעות המילים "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהילים יט', ח') מתפוגגת, כשאדם מתרגל לספק את מאוויו דרך המסך ולהתמכר לצלילים, תנועות וחוויות ''ממחוזות רחוקים וקסומים''. קסם – זוהי אשלייה ועיוות המציאות. התורה מלמדת את האדם לשמוח בקיים ולא לשנותו או לסלפו.
 
מוסדות החינוך בימינו
לצערנו, הוכנסו לתוך מוסדות החינוך החרדי מופעים על במות וכל תא דואר מוצף בהזמנות להצגות למיניהן. יש לדעת כי ההצגה על במה התחילה משירים של כוהני עבודה זרה, והרבה מהמופעים משלבים הקרנות של סרטים בתוך התוכנית. דבר שלא תמיד מצוין בהזמנה. סרט הינו בעצם הצגה מצולמת וזה מראה לנו עד כמה תרבות יוון מושרשת עמוק בתוכנו.
נשאלת השאלה: האם נפסיק לקרוא ספרים ולשמוח בהצגות?
הפתרון אינו חד-משמעי – חשוב להתבונן בבעיות ולהכיר בהן, ולעשות שינוי הדרגתי, צעד צעד. להתחיל לבדוק מהם הספרים הנכנסים לבית. (אנו מורגלים להזהר בכשרות המאכלים, ומנגעים של חרקים. לפיכך לגבי "המאכלים" הרוחניים צריך אפילו משנה זהירות). לשים גבולות (כל בית לפי אופיו) והעיקר להתפלל שנזכה לטהר את מחשבותינו ומעשינו מתרבות יוון, על כל אופניה ולהחזיר את כתר האידישקייט למקומו – לחיי פשטות שיש בהם תמימות טהרה וקדושה ונזכה אז שיתקיים הפסוק– "תורת ה' תמימה משיבת נפש".
 

  כתר מלכות - למען הקדושה והצניעות בהכוונת גדולי ישראל