בסיעתא דשמיא


מאמרים

הנביא ישעיהו
פרק מתוך החוברת: "דברי חיזוק בקיום מצות צניעות בת ישראל".

בתקופת התנ"ך עדיין היו לעם ישראל נביאים שתפקידם היה להזהיר את העם מהפורענות המתרגשת לבוא בעקבות חטאיהם. עם ירידת הדורות, ככל שרבו החטאים, מתקיימת בנו הקללה הנוראה שממנה מזהיר אותנו ה' יתברך בספר דברים והיא הסתר הפנים. לא עוד נביאים וניסים גלויים אלא השגחה פרטית נסתרת. רש"י אומר ש"כל נבואה שנכתבה לדורות נכתבה". זאת אומרת שהנבואות שכתובות בתנ"ך תקפות גם לזמננו.
הנביא ישעיה ניבא נבואות רבות ובהן נבואה מאוד אקטואלית לזמננו – זמן אחרית הימים. התקופה שטרום מלחמת גוג ומגוג וביאת משיח צדקנו.
הנבואה בפרקים ג' ו-ד' בישעיהו מתארת בדיוק את הסתר הפנים הגדול שבדורנו. ומתייחסת גם ובעיקר לנושא הצניעות.

פרק ג א כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹ-ת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם. ב גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן. ג שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ. מבואר במפרשים שדברים אלו אמורים על הסרת כלל אופני המנהיגות הטובה מעם ישראל, ע"י העדרם הפתאומית של סוגי גדלויות שונות השייכות הן למנהיגים בכלל והן לגדולי תורה בפרט והעולה מדברי המפרשים שנבואה זו נאמרה גם על זמן שקודם ביאת משיח.
משען - אלו בעלי מקרא, משענה - אלו בעלי משנה, כל משען לחם - אלו בעלי תלמוד, וכל משען מים - אלו בעלי אגדה... גבור - זה בעל שמועות, ואיש מלחמה - זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. שופט - זה דיין שדן דין אמת לאמיתו, נביא - כמשמעו, קוסם - זה מלך, שנאמר קסם על שפתי מלך, זקן - זה שראוי לישיבה, שר חמשים - זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה. ונשוא פנים - זה שנושאין פנים לדורו בעבורו, יועץ - שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים, וחכם - זה תלמיד המחכים את רבותיו, חרשים - בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין, ונבון - זה המבין דבר מתוך דבר, לחש - זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש.
ולאחר כל זאת הקשה המלבי"ם וז"ל (וזו לשונו): "ומי יהיה המנהיג אותם?"
ועל זאת עונה הנביא:

 ד וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם. השרים יהיו אנשים המנוערים מן המצוות ואנשים ערמומיים מאוד ימשלו בהם ה וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ דחוקים ולחוצים מפני הנוגשים - הממונים על הציבור יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן בני אדם שמנוערים מן המצות יתגאו במי שממולא במצות כרמון וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד גם בתוך ציבור היראים ישלטו אלו שהם פחות יראי שמיים דהיינו כאלו שדברים חמורים הם קלים בעיניהם. ו כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ שאתה מלובש בגדים נאים ותראה גדול ותוכיח את מי שראוי להוכיח וישאו פניך אתה יכול לתקן המכשלה, ואם תמנע מההתמנות, הנה ידיך עשו את המכשלה, ואתה הגורם. ז יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם יִשָׁבַע מי שיכול למחות ולא פועל בדבר אינני ראוי להיות מוכיח אף שאני מתראה בחוץ לבוש מלבושי פאר אבל בביתי אין כל מפני שחרד למעמדו ולפרנסתו. ח כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה נָפָל כולם חסרים ונפולים ואין עוזר זה לזה ולמה כי מיאנו לשמוע ועתה כולם מכעיסים כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל ה' אומר מה שבלשונם ובמעלליהם בגלוי ירמו כי הם אל ה', ועובדים אותו, מה יועילו בזה אחר שלבם לא נכון עמו לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ בזה ימרו כבוד עיני השגחתו כאילו כעיני בשר עיניו הבלתי צופה תעלומות לב. ט אפילו שחשבו לרמות את הקב"ה, מכל מקום אפילו את בני האדם לא הצליחו לרמות מפני ש הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עוון שהם מכירים פנים בדין, כלומר משנים את ההלכה כפי רצונם, נכרים הם בעזות פניהם עָנְתָה בָּם העידה בהם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם כאנשי סדום הִגִּידוּ בפרהסיא עשו לֹא כִחֵדוּ לא מנעו אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָ במעשיהם גמלו רעה לעצמם. 
י אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ. יא אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ. כל היודע משפט ה' שהוא אמת כי אל צדיק ה' ישלם לצדיק כצדקתו ולרשע כרשעתו וזה כי פרי מעלליהם יאכלו בעולם הזה ובעולם הבא. יב עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בו.ֹ עַמִּי מְאַשְּׁרֶיךָ מַתְעִים וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ. מושלי העם ליצנים ונשים נואפות משלו בו כי הטו לב המנהיגים אחרי דעתן. מאשריך - מי שאומר לך אשריך כשתעשה מעשים רעים, המנהיגים המדריכים אותך, הם מתעים אותך מדרך הישר ושיחתו דרך אורחותיך שלא חזרת לדרך הטובה. יג נִצָּב לָרִיב ה' וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים. עוצר ה' מלריב עם ישראל ולדון אותם ועומד לדון את אומות העולם שלא ישמחו במפלתם של ישראל. יד ה בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם. ה' יבוא במשפט עם חכמי ושרי העם שהי-ה להם למחות ולא מיחו ולכן נתפסים בעוונם וְשְכִּילוּ את כרם ה' הוא עם ישראל. ואומר אתם שהייתם צריכים להציל עני מחזק ממנו ואביון מגוזלו אתם גוזלים אותם. והממונים להציל את העשוקים הם שעושקים אותם. טו מַה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ  נְאֻם ה', ה' צְבָאוֹ-ת. שואל ה' - מדוע תתנשאו עליהם שתדכאו אותם, כי לא נתמניתם אלא להצילם ולא לדכאם.
טז וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה. ומשיב ה' – מכיוון שבנות ציון, היינו, המובחרות שבעם הלכו בגאווה בזקיפות קומה ובנעלי עקב גבוהות להראות ולהבליט את עצמן, נוטות בגרונן אילך ואילך ומתקשטות בפאות נכריות, מתאפרות והולכות בצעדים קטנים הלוך וטפוף ומבעירות במנעליהן הפרוצים יצר הרע בבחורים.
 יז וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן וַה פָּתְהֵן יְעָרֶה. יתן ה' להן מידה כנגד מידה צרעת ממארת במקום שהיו מתגאות בו - בקודקוד הנשים המובחרות שבעם ואת פאת ראשן יעשה קרחת, וכנגד רגליהן שהחטיאו ילכו ערומות לפני האויב ורחמן יהי-ה שופע דם זיבה. ויש מפרשים פתהן, כמו פאותיהן, מקלעות ראשיהן.
 יח בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר ה אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַּׂהֲרֹנִים. לעתיד לבא כשיבוא הקבה להשיב את ישראל אליו ולאחר שילקו ויזובו, יסורו מהן כל תכשיטיהן, והולך ומונה מיני הבגדים והתכשיטים שיסיר ה', נוי המנעלים אשר ברגליהן אשר בהם תעכסנה, המטפחות הצבעוניות וקשתות השיער. יט הַנְּטִפוֹת וְהַשֵּׁירוֹת וְהָרְעָלוֹת. המחרוזות וענקי הצוואר, צמידי הזרוע והסרבלים הנאים שעשויים להתעטף בהם.  כ הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת וְהַקִּשֻּׁרִים וּבָתֵּי הַנֶּפֶש וְהַלְּחָשִׁים.  פארי המגבעות, צמידי השוק, קישוטי השיער, עדי הזהב שהנשים תולות בין שדיהן כנגד הלב והעגילים. כא הַטַּבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאָף. כב הַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת וְהַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים. הטבעות, נזמי האף, הכותנות ובגדי רקמה ופשתן, המטפחות המקושטות, הכיסים, המחוכים וציורי הבגדים למיניהם. כג וְהַגִּלְיֹנִים וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפוֹת וְהָרְדִידִים. המראות, המעילים, מצנפות הראש ורקועי הזהב. כד וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה מקום שהיו מתבשמות בו יהיה נמוג בנֶמֶק  וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה במקום שהיו חוגרות בחגורות שם יהיה נחתך ונשבר וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה במקום בו היו מתקשטות בפאות נכריות שם תהיה מחלה קשה המקרחת את הראש  וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק תחת חגורה רחבה באזור בית הרחם, שם תהיה מחגורת שק בכל מתניה בעבור הצער והאבל כִּי תַחַת יֹפִי. כי כל אלה יבוא לך תחת יופייך. ויש מפרשים כי תחת יופי מקושר עם הפסוק שלאחריו, שתחת יופי תפלו בחרב.

ודברים אלו סותמים את הגולל על כל תפיסת הצניעות המחודשת של הדור האחרון אשר הגיעו משום מה למסקנה כי אין שום קשר בין התייפות לחוסר צניעות, והעיקר כביכול בצניעות זה לא למשוך תשומת לב או לא להידמות לקהילות כאלה או אחרות, ועל זאת באו דברי הנביא בקצרה ומציג את דרך הצניעות האמיתית והיינו להסתיר את היופי ולהימנע מכל סוג של קישוט והתייפות. 

כה מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה. גם בזאת יענשו שבעליהן ימותו במלחמה. כו וְאָנוּ וְאָבְלוּ פְּתָחֶיהָ וְנִקָּתָה לָאָרֶץ תֵּשֵׁב. בכל פתחי הבתים יהיה אנינות ואבלות עד ביאת משיח צדקנו.
פרק ד פסוק ב בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל. ביום ההוא לאחר שיכלו נוי תכשיטי הנואפות יהיה המשיח להדר ולכבוד ולתפארת לפליטת ישראל – לנשארים שחסו בקב"ה ועמדו באמונתם. ומוסב על סוף הנבואה הקודמת, שגינה את התכשיטים השונים ואומר שהיופי האמיתי אינו מה שנעשה באמצעים חיצוניים למיניהם, אלא תפארת השכל, כמו שנאמר שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. ג וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים  בִּירוּשָׁלִָם. כל מי שישאר ממלחמת גוג ומגוג הוא הכתוב בספר החיים להיות חי בעולם הנצחי וישכון בירושלים. 

ולסיכום נזכיר שוב שהדרך לצניעות היא התמקדות בכתבי הקודש והתעלמות מעולם השקר הרוחש סביבנו ככתוב בהמשך הנבואה בפרק נ"ט:
פרק נט פסוק טו  וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל; מוחזק הוא בעיני הבריות לשוטה וסכל וַיַּרְא ה' וַיֵּרַע בְּעֵינָיו, כִּי אֵין מִשְׁפָּט לפיכך הביא עליהם הפורענות.

*כל הפירושים נלקטו מ: רש"י, הרד"ק, מצודת דוד, המלבי"ם, מצודת ציון, מהר"י קרא, גמרא מסכת שבת סב ע"ב, מעם לועז. עי"ש.

  כתר מלכות - למען הקדושה והצניעות בהכוונת גדולי ישראל